הבנקים הגדולים בוול סטריט חלוקים ביניהם לקראת השלמת הרפורמה של הפדרל ריזרב בכללי ההון של הבנקים בארה”ב. במרכז המחלוקת עומד אופן חישוב המימון הסיטונאי קצר הטווח. המחלוקת בין ארבעה מהמלווים הגדולים במדינה ממחישה כיצד שינוי שנועד להתאים את דרישות ההון לרמת הסיכון עשוי להשפיע באופן שונה על מודלים עסקיים שונים.

שינוי בחישוב המימון הסיטונאי משנה את חלוקת הקלות ההון

במוקד הדיון עומדת תוספת ההון של הפדרל ריזרב לבנקים בעלי חשיבות מערכתית גלובלית, המכונים GSIB. ההצעה שפורסמה במרץ מבקשת לשנות את אופן הטיפול במימון סיטונאי קצר טווח, לרבות עסקאות ריפו וניירות ערך מסחריים. רגולטורים רואים במקורות מימון אלה חשופים למשיכות מהירות בתקופות של לחץ בשווקים.

הרפורמה הרחבה צפויה להפחית את דרישות ההון, אך השינוי המוצע באופן חישוב המימון עשוי לחלק מחדש חלק מההקלה בין הבנקים הגדולים. לפי JPMorgan, השינוי יפחית את הקלת ההון הפוטנציאלית שלה בכ-13 מיליארד דולר, בעוד Bank of America צפוי לוותר על כ-9 מיליארד דולר. מנגד, Goldman Sachs ו-Morgan Stanley עשויים ליהנות כל אחד מהקלה נוספת של 1–2 מיליארד דולר.

הפער נובע ממבני המימון השונים של הבנקים. נתונים פדרליים מ-2026 שצוטטו על ידי Reuters מצביעים על כך שמימון סיטונאי קצר טווח מהווה 37% מההתחייבויות של Morgan Stanley ו-30% מהתחייבויות Goldman Sachs. ב-Bank of America השיעור עומד על 24%, וב-JPMorgan על 21%.

מבנה המימון יוצר אינטרסים מנוגדים בין הבנקים

המחלוקת משקפת מתח רחב יותר במדיניות הפיקוח על הבנקים בארה”ב. JPMorgan ו-Bank of America מסתמכים במידה רבה יותר על פיקדונות, וטוענים כי הנוסחה המוצעת עלולה להעניק יתרון לפעילות מסחר על פני מתן אשראי מסורתי למשקי בית ולעסקים.

JPMorgan הזהיר כי השינוי עלול להגביל את יכולת הבנקים להעמיד אשראי, ובמקביל ליצור תמריצים למוסדות הנשענים יותר על מימון סיטונאי קצר טווח.

Goldman Sachs ו-Morgan Stanley מציגים עמדה הפוכה. לטענתם, שיטת החישוב המעודכנת תשקף טוב יותר את רמת הסיכון בפועל ותשפר את השקיפות. Morgan Stanley טען גם כי דרישות הון נמוכות יותר לפעילות בשוק האג”ח הממשלתיות האמריקאיות עשויות לתמוך בנזילות בשוק. מדובר בשוק מרכזי, שכן תשואות האג”ח הממשלתיות משפיעות על תנאי המימון ברחבי הכלכלה האמריקאית.

החלטת הפד עשויה לעצב את מסגרת הפיקוח לשנים הקרובות

העיתוי מוסיף חשיבות למחלוקת. הפדרל ריזרב שואף להשלים את הרפורמה עד סוף השנה. במקביל, הביקורת הפוליטית על הרגולציה הפיננסית עשויה להתגבר אם הדמוקרטים יחזרו לשלוט בבית הנבחרים בשנה הבאה.

מישל באומן, סגנית יו”ר הפד לפיקוח, עודדה לפי דיווחים את הבנקים לצמצם את ההתנגדות האגרסיבית לרפורמה. הדבר עשוי להעיד כי קובעי המדיניות צפויים להישאר קרובים יחסית לנוסח ההצעה הנוכחי.

תוספת ההון ל-GSIB הונהגה בעקבות המשבר הפיננסי של 2007–2009, במטרה לצמצם סיכונים מערכתיים בבנקים הגדולים ביותר. לכן, לשינוי המוצע יש השלכות החורגות מעבר לבנק בודד. הרגולטורים נדרשים לאזן בין הפחתת הנטל הרגולטורי ותמיכה בפעילות הכלכלית לבין החשש שכריות הון נמוכות יותר יגדילו את החשיפה לסיכונים בתקופות של לחץ בשווקים.

השלב הבא יתמקד בשאלה אם הפד ישנה את הסעיף הנוגע למימון הסיטונאי לפני השלמת הכללים. ההחלטה עשויה להשפיע על אופן הקצאת ההון בין מתן אשראי, פעילות מסחר וניהול נזילות במערכת הבנקאות האמריקאית. היא גם עשויה לספק אינדיקציה לגישת הפד כלפי יציבות פיננסית, במיוחד כאשר הבנקים נערכים למסגרת רגולטורית שעלולה להמשיך לעורר מחלוקת פוליטית גם ב-2027.