הגנתו הנחרצת של שר ההגנה פיט הגסט על תקיפות קטלניות שביצעו ארה״ב נגד כלי שיט החשודים בהברחת סמים בקריביים דוחפת מחלוקת נפיצה ממילא לשלב חדש, ומחריפה שאלות על חוקיות, אחריות ופרשנותה של אמריקה את דיני העימות המזוין בחצי הכדור המערבי. בעוד שהביקורת הדו־מפלגתית מתעצמת, פרט חדש שנחשף — שלפיו התקיפה בספטמבר כללה מתקפת המשך מכוונת להריגת שני ניצולים שנאחזו בשברי כלי השיט — מעורר דאגה בקרב מחוקקים ומומחים משפטיים שמזהירים כי ייתכן שהאירוע מהווה פשע מלחמה.

דבריו של הגסט, שנישאו בפורום ההגנה על שם רייגן וחוזקו בהצהרות נוספות לעיתונאים, היוו את הגנתו הציבורית החזקה ביותר עד כה על הפעולה ועל המדיניות שעומדת בבסיסה. הממשל הגדיר את כלי השיט של מבריחי הסמים כ”לוחמי אויב” ולא כחשודים פליליים, ובכך מאפשר לפנטגון להתייחס ליירוט כמשימת לחימה ולא כפעולת אכיפת חוק. מסגור כזה נושא השלכות מרחיקות לכת — לא רק על פעולות התקיפה בקריביים ובאוקיינוס השקט שבוצעו במהלך השנה האחרונה, אלא גם על עמדתה הרחבה יותר של וושינגטון כלפי איומים חוצי גבולות באזור.

הסלמת הרטוריקה של הגסט והמדיניות שמאחורי התקיפות

הגסט אמר כי הוא “תומך באופן מלא” ברצף התקיפות שהוביל למותם של שני הניצולים, והתעקש כי היה מורה על אותה תקיפת המשך בעצמו. דבריו הרחיקו לכת מעבר לאמירות קודמות שהטילו את האחריות התפעולית על האדמירל פרנק בראדלי, המפקד שפיקח על המשימה. במקום זאת, הגסט השתמש בפורום כדי להציג את כל הקמפיין כהסלמה הכרחית תחת מה שכינה “הנספח של טראמפ” לדוקטרינת מונרו, שנועדה לבסס מחדש את השליטה האמריקאית על איומים בחצי הכדור.

הוא טען כי יש לראות במבריחים החשודים “נרקו־טרוריסטים”, בדומה לאל־קאעידה במידת האיום שהם מהווים לביטחון הלאומי של ארה״ב. מסגור זה נועד להצדיק את השימוש בכוח קטלני ללא ההגבלות המוטלות בדרך כלל על פעולות אכיפה. אולם הוא גם חושף את הממשל להאשמות כי הוא מבצע הרג ללא משפט מחוץ לאזורי לחימה מסורתיים.

תגובת נגד גוברת בקונגרס והאשמות על פשעי מלחמה

מחוקקים דמוקרטים שעיינו בחלקים מצילום התקיפה תיארו את התיעוד כ”מטריד” וקראו לשקיפות מלאה. הסנאטורית טמי דקוורת’, יוצאת צבא, אמרה במפורש כי הריגת ניצולים שמצויים במצוקה בלב ים מתאימה להגדרה של פשע מלחמה. הסנאטור הרפובליקני ג׳ון קרטיס, העומד בראש תת־ועדה מרכזית לענייני חצי הכדור המערבי, רמז כי שימועים בדרך, והדגיש כי על הקונגרס להבין במדויק מה התרחש — ולא להסתמך על דיווחים חלקיים.

הפנטגון ממשיך לטעון שהתקיפות היו חוקיות, אך הסבריו המשתנים של הגסט — בתחילה ריחוק מהתקיפה השנייה ולאחר מכן אימוצה — העמיקו את הספקות לגבי פיקוד, פיקוח וכללי מעורבות. הממשל הסכים לפרסם תיעוד נוסף לקונגרס, אם כי לא ברור האם הציבור יזכה לראותו.

התעצמות המחלוקת על רקע שאיפות אסטרטגיות רחבות יותר

המחלוקת סביב התקיפה מגיעה בעיתוי רגיש עבור הגסט, המגן במקביל על עמדתו התקפית של הממשל, לרבות תקיפות אוויר בתימן ופעולות חשאיות המכוונות לתוכנית הגרעין האיראנית. בנוסף, דו״ח מבקר הפנטגון ביקר אותו על שימוש בערוצי תקשורת לא מאובטחים להעברת תוכניות מבצעיות רגישות — הפרה של פרוטוקול שבמקום להדאיג, הגסט ביטל בנחרצות, אך היא מעמיקה את חששות הציבור לגבי שיקול הדעת בדרגים הגבוהים ביותר.

על אף המחלוקות, הגסט השתמש בפורום רייגן כדי להציג את פעולות הממשל כהפסקה חדה ממדיניות של “סטגנציה” בחצי הכדור המערבי. עם זאת, ההשלכות הפוליטיות והמשפטיות עשויות לסבך את האסטרטגיה התקפית שהוא מנסה לגבש. עם קונגרס המפולג הן לגבי הטקטיקות והן לגבי הבסיס המשפטי, השימועים הקרובים עשויים לעצב את גבולות הפעולה הצבאית של ארה״ב באזור בשנים הבאות.