בעוד דיוני שלום ראשוניים בין רוסיה לאוקראינה נמשכים תחת לחץ אמריקאי ובינלאומי, אירופה ניצבת בפני שאלה שנוגעת בלב עתידה הכלכלי והגיאופוליטי: האם סיום המלחמה ישנה את הנתק העמוק של היבשת מהגז הרוסי? בעוד שהשווקים החלו לתמחר הקלה מסוימת בסיכון הגיאופוליטי, מסלול מדיניות האנרגיה של אירופה מרמז שגם הפסקת אש עשויה שלא להספיק כדי להפוך את אחד השינויים המבניים המשמעותיים ביותר במערכת האנרגיה שלה בעשורים האחרונים.

הנתק האסטרטגי של אירופה מהגז הרוסי

לפני המלחמה, גז בצינורות מרוסיה סיפק כ־45% מצריכת הגז של אירופה, והפך את מוסקבה לשותפת האנרגיה הדומיננטית של היבשת. עד 2025, חלק זה ירד לכ־13%, והוחלף ביבוא גז טבעי נוזלי (LNG), אנרגיות מתחדשות והפחתת ביקוש. שינוי זה כבר אינו נתפס כזמני. האיחוד האירופי הסכים באופן עקרוני לחקיקה שתבטל בהדרגה את כל יבוא הגז הרוסי, כולל LNG וזרימות בצינורות, עד סוף 2027.

המסגרת המשפטית הזו משנה מן היסוד את הדיון. גם אם היחסים הפוליטיים יפשירו, חברות תשתית וקובעי מדיניות באירופה ייתקלו בחסמים רגולטוריים, בסיכון תדמיתי ובביקורת משקיעים אם ינסו לשלב מחדש אספקה רוסית. המדיניות משקפת לא רק התנגדות מוסרית לפלישה לאוקראינה, אלא גם נחישות רחבה יותר להימנע מ“הפיכת האנרגיה לנשק” שזעזעה את האזור בשנים 2021–2022.

שאלת נורד סטרים: בר תיקון אך שנוי במחלוקת

החבלה בצינורות נורד סטרים בסוף 2022 סימלה את הקרע האנרגטי של אירופה עם רוסיה. בעוד שקו אחד של נורד סטרים 2 נותר שלם פיזית ואחרים עשויים להיות ניתנים לתיקון בעלות מוערכת של כ־מיליארד דולר, היתכנות טכנית אינה שקולה לכדאיות פוליטית. רשות האנרגיה הדנית אפשרה עבודות שימור מוגבלות, אך לא הוגשו בקשות לחידוש הפעלה.

מנקודת מבט כלכלית טהורה, נורד סטרים יכול היה להציע גז זול יותר למעצמות תעשייתיות כמו גרמניה, שבה מחירי אנרגיה גבוהים ממשיכים לפגוע בתחרותיות. עם זאת, פתיחת הצינורות מחדש הייתה מעוררת התנגדות חריפה מצד מדינות מזרח אירופה, אוקראינה, וסביר להניח שגם מצד ארצות הברית, שהרחיבה את תפקידה כספקית LNG מרכזית לאירופה.

ביטחון אנרגטי לפני מחירי אנרגיה

שוק הגז האירופי נותר הדוק מבנית יותר מאשר לפני המלחמה. מחירי הייחוס במרכז TTF ההולנדי היו בתחילת 2025 גבוהים בכפליים מרמות שלפני 2022, והביקוש ממרכזי נתונים ותשתיות בינה מלאכותית משנה את דפוסי הצריכה. עם זאת, סדרי העדיפויות המדיניים השתנו באופן חד ממיטוב מחירים לעבר חוסן וגיוון.

בעוד שחלק מהממשלות באירופה עשויות להכיר בשקט ביתרון הכלכלי של זרימות גז רוסי מוגבלות, הסובלנות הציבורית לכך נמוכה. כל מהלך שייתפס כתגמול למוסקבה עלול לפורר את אחדות האיחוד האירופי ולפגוע ביעדי העצמאות האנרגטית לטווח הארוך.

עמדה מוחלשת של רוסיה במשא ומתן

גם אם אירופה הייתה פתוחה למעורבות מחודשת מוגבלת, עמדת המיקוח של רוסיה נחלשה. תשתיות הגז המכוונות לאירופה הופכות יותר ויותר לנכסים תקועים, בעוד שנתיבי יצוא חלופיים לאסיה נותרים מוגבלים. אף שהקשרים עם סין באמצעות צינור “כוח סיביר” העמיקו, היקפי הזרימה ותנאי התמחור אינם מפצים על אובדן הביקוש האירופי.

חוסר האיזון הזה מרמז כי אירופה יכולה, תיאורטית, להשיג תנאים נוחים. בפועל, העלויות האסטרטגיות והפוליטיות עשויות לעלות על כל תועלת כלכלית.

מה לעקוב בהמשך

מחירי הגז נרגעו לאחרונה, בין היתר בשל ציפיות להפחתת מתיחות גיאופוליטית והתרחבות קיבולת ה־LNG העולמית, במיוחד מארצות הברית. דינמיקה זו מפחיתה את התמריץ של אירופה לשוב לאספקה רוסית. במקום זאת, המוקד יעבור לאכיפת האיסור של האיחוד האירופי, לחריגים עבור מדינות כמו הונגריה וסלובקיה, ולקצב ההתרחבות של אנרגיות מתחדשות וקיבולת אחסון.