משבר האנרגיה המחריף באירופה מצית עימות פוליטי ופיננסי חדש סביב קידוחי נפט באזור הארקטי, כאשר גופים מוסדיים מהמדינות הנורדיות מפעילים לחץ על האיחוד האירופי להימנע מהרחבת פעילות הקידוחים למרות העלייה בחששות סביב ביטחון האנרגיה.

קואליציה של מוסדות פיננסיים, קרנות פנסיה, מדענים וארגוני קיימות קראה השבוע לנציבות האירופית לשמור על התנגדותה לפיתוחי נפט וגז חדשים באזור הארקטי. לטענתם, ריכוך התחייבויות האקלים בתקופה של משבר גיאופוליטי עלול ליצור סיכונים כלכליים וסביבתיים גדולים בהרבה בטווח הארוך.

המהלך משקף את החשש הגובר בקרב משקיעים מוסדיים כי העלייה במחירי האנרגיה בעקבות העימות בין איראן, ישראל וארצות הברית תוביל את קובעי המדיניות להעדיף הרחבת הפקת דלקים פוסיליים בטווח הקצר על פני יעדי הקיימות ארוכי הטווח.

בין החותמים על הפנייה נכללו Nordea Asset Management ו־KLP, קרן הפנסיה הגדולה בנורבגיה, לצד גופים פיננסיים נוספים מהאזור הנורדי.

לחצי ביטחון האנרגיה מאתגרים את אסטרטגיית האקלים של אירופה

הדיון מתנהל בתקופה רגישה במיוחד עבור שוקי האנרגיה באירופה. המלחמה מול איראן שיבשה משמעותית את זרימת הנפט והגז דרך מצר הורמוז, מה שהוביל לעלייה במחירי הגז הטבעי ולחידוש החששות בנוגע לתלות האירופית ביבוא אנרגיה.

נורבגיה, שהפכה לספקית הגז הטבעי הגדולה ביותר של אירופה, מגבירה את הלחץ על בריסל לבחון מחדש את עמדתה לגבי קידוחים בארקטיקה, על רקע הירידה ההדרגתית בתפוקה משדות הים הצפוני. גורמים בנורבגיה טוענים כי פרויקטים חדשים באזור הארקטי עשויים לסייע בייצוב אספקת האנרגיה של אירופה בטווח הארוך.

עם זאת, המשקיעים שתמכו במכתב טוענים כי קידוחים בארקטיקה אינם מסוגלים לפתור את משבר האנרגיה הנוכחי, משום שרוב הפרויקטים החדשים ידרשו יותר מעשור עד להפיכתם למבצעיים.

לוח הזמנים הארוך הפך לאחד הנימוקים המרכזיים נגד הרחבת הקידוחים. משקיעים מוסדיים רואים יותר ויותר בפרויקטים פוסיליים ארוכי טווח השקעות החשופות לסיכוני רגולציה עתידיים ולשינויים בביקוש העולמי לאנרגיה.

עבור מנהלי נכסים רבים, הסוגיה כבר אינה סביבתית בלבד. היא נתפסת יותר ויותר כסיכון הקצאת הון ארוך טווח, הקשור לנכסים שעלולים להפוך לבלתי רלוונטיים, לאי־ודאות רגולטורית ולשינויים במבנה הכלכלה הגלובלית.

הסיכונים הסביבתיים והפיננסיים נותרו משמעותיים

האזור הארקטי נחשב לאחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה סביבתית בעולם, ומבקרי התוכניות טוענים כי הרחבת הפעילות התעשייתית בו תגביר משמעותית את הסיכונים האקולוגיים בתקופה שבה מערכות האקלים ממילא נמצאות תחת לחץ הולך וגובר.

במכתב שהובילו המשקיעים הוזכר מחקר שלפיו יותר מ־90% מהנפט שעלול להישפך בשדות מסוימים בים ברנץ לא ניתן יהיה לנקות באופן אפקטיבי בשל תנאי הסביבה הקיצוניים.

מעבר לסיכוני דליפות, ארגוני סביבה מזהירים כי קידוחים בארקטיקה יעמיסו עוד יותר על מערכות אקולוגיות עדינות שכבר נפגעות מהתחממות גלובלית ומהידרדרות במגוון הביולוגי.

גם מוסדות פיננסיים משלבים כיום יותר ויותר מדדי חשיפה לאקלים ולמגוון ביולוגי במסגרת אסטרטגיות ההשקעה שלהם. קרנות פנסיה גדולות, בעיקר בצפון אירופה, ניצבות בפני לחץ גובר מצד רגולטורים וחוסכים ליישר קו עם יעדי המעבר לכלכלה דלת פחמן.

יעקב אלרת יורגנסן, מנהל תחום ה־ESG בקרן הפנסיה הדנית Sampension, ציין כי התמיכה במעמדה של נורבגיה כספקית אנרגיה אינה מחייבת בהכרח פתיחת אזורי קידוח חדשים בעלי סיכון גבוה בארקטיקה.

עמדה זו משקפת מגמה רחבה יותר בקרב משקיעים מוסדיים, אשר תומכים יותר ויותר באסטרטגיות ביטחון אנרגטי המבוססות על גיוון מקורות, השקעות באנרגיה מתחדשת וחיזוק תשתיות — ולא על הרחבת הפקת דלקים פוסיליים עתירי סיכון.

אירופה ניצבת בפני איזון מורכב

הנציבות האירופית אישרה כי היא בוחנת מחדש את מדיניותה כלפי הארקטיקה לנוכח השינויים הגיאופוליטיים, אך הדגישה כי טרם התקבלו החלטות סופיות.

התוצאה עשויה להפוך למבחן משמעותי ליכולתה של אירופה לאזן בין מחויבויות האקלים לבין צורכי ביטחון האנרגיה בתקופה של חוסר יציבות גיאופוליטית מתגברת. קובעי המדיניות מתמודדים עם לחצים מנוגדים מצד ממשלות המחפשות אספקת אנרגיה יציבה ומצד משקיעים המזהירים מפני נסיגה מהירה מדי ממדיניות האקלים.

במקביל, שוקי האנרגיה ממשיכים להמחיש את הפגיעות המבנית של אירופה לשיבושים באספקה חיצונית. התלות הגבוהה של האזור ביבוא אנרגיה נותרת אחת מנקודות החולשה הכלכליות המרכזיות שלו, במיוחד בתקופות של עימותים צבאיים ותנודתיות במחירי הסחורות.

בהמשך, הוויכוח סביב הארקטיקה עשוי להשפיע גם על אמון המשקיעים במדיניות האקלים האירופית. אם האיחוד האירופי ירכך את עמדתו בעקבות הלחץ הגיאופוליטי, השווקים עשויים להתחיל להטיל ספק ביציבות ארוכת הטווח של אסטרטגיית הקיימות האירופית. מנגד, שמירה על ההגבלות למרות משבר האנרגיה עשויה לחזק את מעמדה של אירופה כמובילה עולמית במדיניות אקלים ובהקצאת הון מבוססת קיימות.