האינפלציה המצטברת בארה״ב עקפה רשמית את צמיחת השכר הנומינלי שלאחר מגפת הקורונה, ומחקה את כל תוספת כוח הקנייה הריאלי שצברו העובדים האמריקאים מאז זעזועי 2020. לפי נתוני מחירים לצרכן שניתחה חברת המחקר The Kobeissi Letter, מדד המחירים לצרכן (CPI) בארה״ב טיפס ב-31.3% בין אפריל 2020 לספטמבר 2026, בעוד שהשכר הממוצע לשעה עלה ב-25.9% בלבד באותה תקופה. פער מבני זה מדגיש את אופיים המתמשך של לחצי המחירים שלאחר המגפה, מערער את הנרטיב של חזרה קלה ונטולת כאב ליציבות מחירים, ומסבך את הנחות העבודה של המדיניות המוניטרית בשוקי האג״ח והמניות בעולם.

הגירעון בכוח הקנייה ורצף אינפלציוני נדיר של מאה שנה

הפער בין קצב עליית המחירים לצמיחת השכר הנומינלי מתבטא באובדן כוח קנייה מצרפי של 5.4 נקודות אחוז עבור הצרכן הממוצע בארה״ב. אף שקצב עליית השכר הנומינלי הואץ בחדות בעקבות המחסור בעובדים בתקופה שלאחר הסגרים, סעיפי הוצאה קשיחים ובלתי מתפשרים — בעיקר דיור, מזון, בריאות וביטוחי רכב — רשמו התייקרויות מצטברות ששחקו בעקביות את ההכנסה הפנויה. כאשר מדד ה-CPI רושם שיאים חדשים ברבעון השלישי של 2026, ההכנסה הריאלית הפנויה ממשיכה להצטמצם, מה שמאלץ משקי בית בעשירונים הנמוכים והבינוניים להישען יותר ויותר על הלוואות בכרטיסי אשראי ולכלות את כריות הביטחון שנצברו בתקופת המגפה.

את הלחץ על ההכנסה הריאלית מחריף משכו ההיסטורי של גל האינפלציה הנוכחי. מדד ה-CPI השנתי בארה״ב שוהה כעת מעל יעד ה-2.0% של ה-Fed זה 67 חודשים ברציפות. ב-100 השנים האחרונות נרשמו בכלכלת ארה״ב שני רצפים ארוכים יותר בלבד: עידן ״האינפלציה הגדולה״ שנמשך 242 חודשים והסתיים תחת הנגיד פול וולקר ב-1986, ורצף נוסף של 128 חודשים שהסתיים ב-1997. חריגה כה ממושכת מהיעד מוכיחה כי לחצי העלויות כיום הם מבניים ולא זמניים, מה שמזין את ציפיות האינפלציה של הצרכנים ומונע מריביות הבנקים המרכזיים לשוב לרמות השפל שלפני 2020.

צירי השפעה מאקרו-כלכליים והשלכות על התיקים בישראל

שחיקת כוח הקנייה של הצרכן האמריקאי מייצרת השפעות גומלין ישירות על מנהלי השקעות בעולם ועל המגזר המוסדי בישראל. כאשר הביקושים של משקי הבית בארה״ב מוסטים ממוצרי מותרות וצריכה מחזורית (Discretionary) לעבר הוצאות מחיה בסיסיות, חברות בינלאומיות הפונות לצרכן וספקיות תוכנה ארגונית לשרשראות אספקה קמעונאיות מתמודדות עם האטה בצמיחה וכיווץ מכפילים. בבורסה לני״ע בתל אביב (TASE), יצרניות מוצרי צריכה, קבוצות קמעונאות וחברות תיירות נתקלות בשחיקת מרווחים דומה, שכן מדדי האינפלציה המקומיים מושפעים באופן הדוק מעלויות השילוח הבינלאומי, מחירי המזון המיובא ומחירי האנרגיה.

עבור מנהלי קרנות פנסיה וקופות גמל בישראל, רצף האינפלציה של 67 החודשים מחדד את חשיבות ניהול המח״מ וגידור החשיפה המטבעית. לחצי המחירים המתמשכים בארה״ב מקבעים את תשואות אג״ח ממשלת ארה״ב ל-10 שנים סביב 4.90% עד 5.00%, מה שמגביל את יכולתו של בנק ישראל להוריד את הריבית במשק מבלי להסתכן בבריחת הון ובהחלשת השקל (NIS). מנהלי השקעות ראשיים בישראל מתמודדים עם מציאות מאקרו זו באמצעות משקל יתר לאג״ח ממשלתיות צמודות מדד (גליל), החזקת מזומנים ונכסים קצרי מועד, והקצאה לאשראי פרטי בריבית משתנה, לצד צמצום החשיפה לחוב תאגידי ממונף הפגיע להמשך הידוק החגורה של הצרכנים.

מבט לעתיד: שיעורי חדלות פירעון, מרווחי קמעונאות ומגבלות ה-Fed

ברבעונים הקרובים, שחקני השוק יבחנו אם היחלשות ביקושי הצרכנים תוביל לבלימה מחזורית באינפלציית השירותים, או שמא תצית עלייה במחיקות חובות אבודים בהלוואות רכב ובכרטיסי אשראי בבנקים האזוריים בארה״ב. המשתנים המרכזיים למעקב כוללים את נתוני השכר הריאלי החודשי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארה״ב (BLS), עדכוני שיעור החיסכון הפרטי והערות הנהלות על שולי הרווח הגולמי בשיחות הדוחות הקמעונאיים הקרובות. כל עוד קצב עליית השכר הנומינלי לא יואץ ללא חידוש עליות המחירים בשרשראות האספקה, הפדרל ריזרב יישאר מוגבל ביכולתו לספק הקלה מוניטרית רחבה — מציאות המחייבת את מנהלי ההון בעולם לשמור על פוזיציות דפנסיביות מול רוחות סטגפלציה מתמשכות.