ראש ממשלת יפן, סנאה טקאיצ’י, ממשיכה לקדם את האג’נדה הכלכלית השאפתנית והשנויה במחלוקת שלה, שבמרכזה קיצוץ ראשון מסוגו במס הצריכה על מזון מאז הונהג המס ב-1989. מפלגת השלטון (LDP) העבירה השבוע את הצעת החוק בוועדות המפתח, במטרה לאשרה בקבינט עוד החודש ולהביאה להצבעה בפרלמנט בסתיו הקרוב. המהלך משקף הימור אסטרטגי של הממשל: ויתור על הכנסות מס בטווח הקצר בניסיון לתמרץ את הצריכה הפרטית ולגבות אותה בתוכנית השקעות ענקית עד שנת הכספים 2040, מתוך תקווה שצמיחה מואצת תכסה על הגירעונות שייווצרו.

ביקורת מבית ואזהרות מצד קרן המטבע הבינלאומית

התוכנית המרכזית כוללת הפחתה של מס הצריכה על מזון מ-8% ל-1% למשך שנתיים החל מאפריל 2027, לצד מענקי מזומן שנועדו לקזז את ההשפעה הנותרת עבור קבוצות אוכלוסייה ממוקדות. המהלך צפוי לגרוע כ-4.4 טריליון ין מקופת האוצר היפני, ועורר ביקורת חריפה אפילו בתוך מפלגת השלטון. שרים בכירים לשעבר, בהם שר ההגנה לשעבר טארו קונו ושר החוץ לשעבר טקאשי איוואיה, הזהירו כי המהלך עלול לערער את אמון השווקים במצבה הפיסקאלי של יפן, לדחוף את הריביות כלפי מעלה ולהחליש משמעותית את הין, מה שיוביל בתורו להתייקרות מחירי הייבוא. גם קרן המטבע הבינלאומית (IMF) הצטרפה לביקורת בדו”ח המדינה שלה לשנת 2026, וכינתה את הקיצוץ “צעד לא ממוקד שישחק את המרחב הפיסקאלי ויגדיל סיכונים”.

משקולת החוב והתייקרות עלויות המימון

הפגיעה הצפויה בהכנסות המדינה מתרחשת בתזמון מאתגר במיוחד. יפן מתמודדת עם אחד משיעורי החוב הציבורי הגבוהים בעולם, המוערך על ידי ה-IMF בכ-204% מהתוצר המקומי הגולמי לשנת 2026. במקביל, שינוי המדיניות של הבנק המרכזי של יפן (BOJ), הכולל מחויבות להמשך העלאות ריבית וצמצום רכישות אג”ח, מוביל לעלייה חדה בעלויות גיוס החוב. תשואת האיגרת הממשלתית לעשור נסחרה סביב 2.85%, קרוב לשיא של עשרות שנים. כתוצאה מכך, הוצאות שירות החוב, שכבר מהוות כרבע מהתקציב הלאומי, צפויות לזנק מ-13 טריליון ין בשנת הכספים 2026 ל-21.6 טריליון ין ב-2029, ולצמצם דרמטית את הגמישות התקציבית של הממשלה.

השקעות פרטיות כחבל הצלה פוטנציאלי

למרות החששות הכבדים, ישנם כלכלנים ואנליסטים המזהים נקודות אור באסטרטגיה החדשה. ההימור של טקאיצ’י נשען על תוכנית רחבה לגיוס השקעות בהיקף של למעלה מ-370 טריליון ין, כאשר כ-90% מהמימון אמור להגיע מהמגזר הפרטי והממשלה תשמש בעיקר כרשת ביטחון לפרויקטים. ההערכה היא שאם השקעות אלו יתורגמו לשיפור ממשי בפריון, הגדלת היצע העבודה והרחבת בסיס המס, נטל החוב יהפוך לבר-ניהול. בנוסף, עליית התשואות בשוק האג”ח המקומי ופתיחת פער מול ריבית הלילה של הבנק המרכזי (העומדת על 1%) עשויות לפתות משקיעים מוסדיים יפנים, כדוגמת חברות ביטוח חיים, להזרים הון בחזרה לשוק המקומי ולספק יציבות מסוימת.

המבחן הגדול של ממשלת יפן בשנים הקרובות יתרכז ביכולתה לאזן בין מדיניות פיסקאלית מרחיבה לבין שמירה על אמון השווקים בסביבת ריבית עולה. אם הוצאות הממשלה יצליחו לחולל שינוי מבני ולדחוף את נתוני הפריון כלפי מעלה, המשקיעים צפויים לגלות סובלנות כלפי הגידול בגירעון. מנגד, אם התוכנית תתברר כסבסוד צריכה זמני שלא מייצר ערך ארוך טווח, הכלכלה היפנית עלולה למצוא את עצמה לכודה במעגל קסמים של חוב תופח ותשלומי ריבית משתקים.