אפריקה הפכה לשוק הסולארי הצומח ביותר בעולם בשנת 2025, עם גידול של 17% בקיבולת המותקנת, גם כאשר קצב הצמיחה העולמי באנרגיה סולארית האט באופן חד. בעוד שהקיבולת הסולארית הגלובלית עלתה ב-23% ל-618 גיגה-ואט — ירידה לעומת צמיחה של 44% בשנת 2024 — המומנטום עבר לשווקים מתעוררים, כאשר אפריקה ממוצבת יותר ויותר כשחקן מרכזי בשלב הבא של התרחבות האנרגיה המתחדשת.

הזינוק הונע בעיקר על ידי יבוא פאנלים סולאריים סיניים במחירים תחרותיים וירידה בעלויות אחסון סוללות, שאפשרו למשקי בית ולעסקים לעקוף רשתות חשמל לא אמינות וייצור יקר המבוסס על דיזל. השינוי משקף הן צורך כלכלי והן התפתחות מסגרות מדיניות במספר כלכלות אפריקאיות.

הביקוש מתרחב מעבר לדרום אפריקה

במשך שנים שלטה דרום אפריקה ביבוא הסולארי ביבשת, ולעיתים היוותה כמעט מחצית מכלל המשלוחים. ריכוזיות זו הולכת ופוחתת. חלקה ירד לפחות משליש, כאשר הביקוש מואץ בניגריה, אלג’יריה, זמביה ובוצואנה. עשרים מדינות אפריקאיות קבעו שיאים שנתיים חדשים ביבוא סולארי בשנת 2025, בעוד ש-25 מדינות ייבאו לפחות 100 מגה-ואט של קיבולת.

ניגריה עקפה את מצרים והפכה ליבואנית הסולארית השנייה בגודלה באפריקה. הסרה הדרגתית של סובסידיות לדיזל שינתה משמעותית את הכלכלה של אספקת חשמל מחוץ לרשת, ודחפה עסקים לעבר מערכות סולאריות משולבות אחסון. באלג’יריה זינקו היבוא יותר מפי 30 משנה לשנה, מה שמדגיש את מהירות האימוץ כאשר חסמי העלות יורדים.

עם זאת, הקיבולת המותקנת עדיין מפגרת אחרי היקף המשלוחים. מאז 2017 סופקו לאפריקה כ-64 גיגה-ואט-פיק (GWp) של ציוד סולארי, אך רק 23.4 GWp פועלים כיום. פער זה מדגיש הן את אתגרי הביצוע והן את פוטנציאל הצמיחה העתידי.

ירידת מחירי האחסון משנה את משוואת האנרגיה

מחירי אחסון הסוללות באפריקה ירדו ל-112 דולר לקילוואט-שעה בשנת 2025 לעומת 144 דולר בשנת 2023, מה ששיפר דרמטית את הכדאיות של אנרגיה מתחדשת רציפה לאורך היממה. ביבשת שבה אמינות אספקת הבסיס מהווה מגבלה מרכזית על צמיחה תעשייתית וכלכלית, אחסון זול יותר עשוי להיות מהפכני לא פחות מהוזלת הפאנלים עצמם.

לפחות 23 מדינות אפריקאיות מייצרות כעת יותר מ-5% מהחשמל שלהן מאנרגיה סולארית, מה שמסמן שינוי מבני בגיוון מקורות האנרגיה. בניגוד לאזורים עם תוכניות ממשלתיות ארוכות טווח, המומנטום באפריקה מונע על ידי התאמה בין כלכלת שוק לשיפורים מדיניים הדרגתיים ולא על ידי תכנון אסטרטגי מרכזי.

עם זאת, חוסר ודאות רגולטורית נותר סיכון מרכזי. שינויי מכסים, משטרי מס לא עקביים והיעדר מחויבות אנרגטית ארוכת טווח ממשיכים לפגוע באמון המשקיעים. עבור הון בינלאומי — כולל יזמי אנרגיה מתחדשת מישראל וקרנות תשתית אמריקאיות המחפשות שווקים מתעוררים — נראות מדינית היא תנאי הכרחי.

שאיפות ייצור ויצירת מקומות עבודה

אפריקה אינה רק צרכנית של טכנולוגיה סולארית; היא מתחילה גם לייצר אותה. ניגריה הכריזה על תוכניות להקמת מפעל פאנלים סולאריים בהיקף של 1 גיגה-ואט, בעוד מתקנים נמצאים בפיתוח במצרים, דרום אפריקה ואתיופיה. היעד ארוך הטווח הוא העברת טכנולוגיה מסין כדי להפחית תלות ביבוא.

ההשפעה התעסוקתית חורגת בהרבה מעבר לייצור. התקנה, תחזוקה, הפצה ומימון מזינים אקו-סיסטם מתרחב של עסקים קטנים ובינוניים. מודל יצירת תעסוקה מבוזר זה עשוי לייצר מכפילים כלכליים רחבים יותר מאשר פרויקטים אנרגטיים ריכוזיים מסורתיים.

עם זאת, שמירה על קצב הצמיחה תחייב מסגרות רגולטוריות ברורות יותר ומחויבות מדינית יציבה. משקיעים יעקבו מקרוב האם ממשלות יצליחו לספק אותות ארוכי טווח עקביים בדומה לאלו שבמזרח התיכון או באירופה.

האצת האנרגיה הסולארית באפריקה עשויה לסמן תחילתו של יישור מבני מחדש בביקוש העולמי לאנרגיה מתחדשת. השלב הבא תלוי פחות בזמינות ציוד ויותר בממשל, באינטגרציית רשת ובמשמעת הונית — גורמים שיקבעו האם 2025 הייתה שנת פריצה או רק נקודת מפנה מוקדמת.