התמונה שפורסמה השבוע, המציגה את היקף החיסכון במס של חברות הענק בארה”ב בעקבות שינויים בחוקי המס הפדרליים, עוררה דיון ציבורי מחודש בשאלה: האם המערכת הפיסקלית משרתת את כלל הציבור – או רק את הגדולים באמת. מהנתונים עולה כי Alphabet, Amazon, Microsoft ו־Meta צפויות לחסוך יחד למעלה מ־56 מיליארד דולר בשנת הכספים הנוכחית, הודות לרפורמה שהעבירה הממשל הפדרלי. ברקע לכך, עסקים קטנים ואזרחים ממעמד הביניים מתקשים להתמודד עם נטל מס הולך ומכביד.

כאשר החוק עובד – אבל עבור מי?

השינויים בחוקי המס נועדו לכאורה לתמרץ השקעות, ייצור מקומי וחדשנות טכנולוגית. בפועל, המספרים חושפים תמונה מטרידה: Alphabet לבדה חוסכת כמעט 19 מיליארד דולר בתשלומי מס מזומן – סכום הגבוה מהתמ”ג השנתי של מדינות כמו בוליביה או גאנה. גם Amazon נהנית מחיסכון של כ־15.5 מיליארד דולר, בעוד Microsoft ו־Meta חוסכות 12.5 ו־10 מיליארד דולר בהתאמה. הנתונים, שפורסמו ע”י Zion Research Group, אינם מותירים מקום לספק: החיסכון הזה אינו נוגע לחברות בינוניות או עסקים קטנים – אלא לריכוז מצומצם של ענקיות טכנולוגיה.

עסקים קטנים מחוץ למשוואה

בעוד החברות הגדולות מפיקות תועלת ישירה מהחקיקה, העסקים הקטנים בארה”ב (ובמדינות רבות נוספות) אינם זכאים לאותם קיזוזים. למעשה, רובם ממשיכים לשלם שיעורי מס מלאים, ללא יכולת לתכנן מס אגרסיבי או להעתיק פעילות למדינות נוחות יותר. הם גם אינם יכולים לרשום הוצאות מחקר ופיתוח בהיקפים שמזכים בהקלות. עבורם, המס הוא עלות ישירה ולא גמישה. במילים אחרות, מי שמייצר את רוב התעסוקה בכלכלה האמריקאית – סוחרי רחוב, נותני שירותים קטנים ויזמים – מממן בעקיפין את הקלות המס מהן נהנות חברות עם שווי שוק של טריליונים.

מנגנון חוקי – אך שוויוני?

לכאורה, אין כאן הפרת חוק. החברות פועלות במסגרת התקנות. אבל עולה שאלה עמוקה יותר: האם מנגנון המס האמריקאי משרת את עקרונות הצדק החברתי? כל דולר שהמדינה אינה גובה מחברה כמו Alphabet – הוא דולר שאינו מופנה לשירותי בריאות, חינוך, תחבורה או תמיכה בעסקים קטנים. במונחים פיסקליים, זהו חור תקציבי שמישהו אחר ממלא. גם אם מדובר בהמרצת השקעות בטווח הקצר, החיסרון ארוך הטווח עלול להתבטא בהרחבת הפערים הכלכליים.

מיסוד האי־שוויון ככלי כלכלי

כאשר הממשלה מאפשרת לחברות להימנע ממס בעזרת תמריצים רגולטוריים, נוצר תמריץ מתמיד להגדלת הרווחיות על חשבון ההוגנות. החשש הוא שהתמריצים לא בהכרח מתורגמים לעלייה בתעסוקה, בהכנסות ממשלתיות עקיפות או בשיפור השירותים לציבור. מנגד, המעמד הבינוני והנמוך ממשיך להיחשף למס עקבי, תוך שחיקה בערך השירותים הציבוריים אותם הוא צורך. אם שיטה כזו מתקבעת, התוצאה היא מיסוד של אי־שוויון כלכלי מבני – כזה שאינו תוצר של שוק חופשי אלא של מדיניות ממשלתית.

מה המשמעות למשקיעים ולציבור?

עבור משקיעים, החדשות עשויות להיתפס כחיוביות – פחות מס שווה יותר רווח נקי. אבל בטווח הארוך, תחושת ניכור ציבורי מהשיטה עלולה להתגלגל ללחצים פוליטיים ורגולטוריים. כבר כיום מתרבים הקולות בוושינגטון ובאיחוד האירופי הקוראים למס על רווחי־על של חברות טכנולוגיה. במקביל, גוברות הדרישות לשקיפות ולדיווח ציבורי בנוגע לחבילות המס שניתנות לתאגידים. אם מגמה זו תימשך, שווי החברות עלול להפוך לחשוף יותר לסיכונים פוליטיים.

האם תידרש רפורמה עמוקה?

הנתונים מהשנה האחרונה מציפים שאלה נוקבת: האם המבנה הנוכחי של מיסוי חברות משרת את הכלכלה בכללותה – או רק את קומץ החברות שמצליחות לנווט אותו לטובתן. התשובה לכך תלויה לא רק בכלכלנים, אלא גם בנבחרי הציבור שיבחרו אם להגן על הקיים או להציע חלופות. כל עוד החברות הגדולות נהנות מהקלות מס עצומות בעוד הציבור הרחב לא מרגיש את פירות הצמיחה, הדיון על “צמיחה מכלילה” יישאר בגדר סיסמה בלבד