היקף האשראי של משקי הבית בארה”ב המשיך להתרחב ברבעון השלישי של 2026, ודחף את סך החוב הכולל לכ-19.1 טריליון דולר, על פי הבנק הפדרלי של ניו יורק (Federal Reserve Bank of New York). העלייה מדגישה את היקף ההתחייבויות הצרכניות על פני משכנתאות, כרטיסי אשראי, מימון רכבים והלוואות סטודנטים, בעוד שמדדי הפיגורים העולים מספקים תמונה מפורטת יותר של הלחץ הפיננסי הניצב בפני חלק ממשקי הבית.

חוב משקי הבית עולה כאשר יתרות המשכנתאות מובילות את הגידול

סך חוב משקי הבית התרחב ב-334 מיליארד דולר, או 1.8%, בין הרבעון השני לשלישי, והגיע ל-19.105 טריליון דולר בסוף ספטמבר. היתרה הייתה גבוהה גם ב-520 מיליארד דולר לעומת שנה קודם לכן, ובכ-5 טריליון דולר מעל רמתה בסוף 2019.

חוב המשכנתאות נותר המרכיב הגדול ביותר, וגדל ב-257 מיליארד דולר לכ-13.37 טריליון דולר. עם זאת, הפד של ניו יורק ציין כי כמחצית מעלייה רבעונית זו שיקפה השלמה של יתרות משכנתא בעקבות פער דיווח ברבעון הקודם. הבחנה זו חשובה: העלייה שבכותרות אינה מייצגת סכום מקביל של הלוואות חדשות שנצברו.

קטגוריות נוספות התרחבו אף הן. יתרות כרטיסי האשראי עלו ב-22 מיליארד דולר ל-1.285 טריליון דולר, בעוד שיתרות הלוואות הרכב גדלו ב-21 מיליארד דולר ל-1.734 טריליון דולר. יתרות הלוואות הסטודנטים עלו קלות ב-5 מיליארד דולר ל-1.656 טריליון דולר. יחד, נתונים אלה מראים כי התחייבויות משקי הבית נותרות מפוזרות על פני מספר קטגוריות מימון מרכזיות, במקום להיות מונעות באופן בלעדי מנטילת משכנתאות.

הלוואות כרטיסי אשראי, רכב וסטודנטים חושפות נקודות לחץ שונות

הרכב חוב משקי הבית חשוב משום שסוגי אשראי שונים נושאים מבני החזר שונים וחשיפה שונה לריביות. יתרות כרטיסי אשראי, למשל, נושאות בדרך כלל עלויות מימון גבוהות יותר מאשר חוב משכנתא, מה שהופך יתרות מתגלגלות מתמשכות לרלוונטיות במיוחד בעת הערכת הגמישות הפיננסית של משקי הבית. העלייה ל-1.285 טריליון דולר מצדיקה לפיכך תשומת לב, אף שהיתרה לבדה אינה קובעת באיזו מידה הצרכנים מתקשים לעמוד בתשלומים.

מימון רכבים נותר גם הוא מרכיב משמעותי בהתחייבויות הצרכנים. יתרות הלוואות הרכב הגיעו ל-1.734 טריליון דולר, בעקבות עלייה רבעונית של 21 מיליארד דולר. יתרות הלוואות הסטודנטים עמדו על 1.656 טריליון דולר, כאשר הפד של ניו יורק דיווח כי שיעור יתרות הלוואות הסטודנטים הנמצאות בפיגור של 90 יום לפחות עלה ל-10.9%, בהשוואה ל-10.6% ברבעון הקודם.

מסגרות אשראי כנגד הון עצמי בדירה (Home equity lines of credit) רשמו אף הן התרחבות בולטת. היתרות עלו ב-23 מיליארד דולר ל-481 מיליארד דולר, עלייה המייצגת את הגידול הרבעוני הגדול ביותר בקטגוריה זו מאז 2005. העלייה סימנה את הרבעון ה-18 ברציפות של גידול, מה שמרמז כי משקי בית נוספים משתמשים במימון כנגד הון עצמי בנכס כחלק מהסדרי האשראי שלהם.

שיעורי הפיגורים עולים, אך הנתונים אינם מצביעים על משבר אשראי רחב

לצד יתרות חוב גבוהות יותר, מדדי ההחזר הראו הידרדרות מסוימת. הפד של ניו יורק דיווח כי 5.0% מסך חוב משקי הבית היה בשלב כלשהו של פיגור בסוף ספטמבר, עלייה של 0.3 נקודות אחוז לעומת הרבעון הקודם.

מגמות הבסיס היו מעורבות. מעברים לפיגור מוקדם המשיכו לעלות במשכנתאות ובהלוואות רכב, בעוד שהשיעור בכרטיסי אשראי השתפר קלות. מעברים לפיגור חמור השתפרו גם הם במתינות בכרטיסי אשראי ובהלוואות סטודנטים. מעברי משכנתאות לפיגור חמור החמירו, אף שהפד של ניו יורק הדגיש כי השיעור נותר נמוך בסטנדרטים היסטוריים.

הבחנות אלה חשובות להערכת הכלכלה הרחבה יותר. יתרת חוב גדולה יותר אינה מעידה אוטומטית על מצוקה פיננסית, במיוחד כאשר היא משקפת נטילת משכנתאות או שינויים בדיווחי אשראי. עם זאת, עלייה בשיעורי הפיגורים עשויה לאותת כי למשקי בית מסוימים יש יכולת פחותה לספוג יוקר מחיה גבוה יותר, הוצאות מימון או שיבושים בלתי צפויים בהכנסה.

הרבעונים הקרובים יסייעו לקבוע האם העלייה האחרונה מייצגת התרחבות מתמשכת באשראי של משקי הבית או את תחילתו של לחץ החזרים עקבי יותר. משקיעים וקובעי מדיניות יעקבו אחר פיגורים בכרטיסי אשראי ובהלוואות רכב, ביצועי משכנתאות, מגמות החזר בהלוואות סטודנטים ותנאי שוק העבודה. עבור משקיעים גלובליים, כולל אלה העוקבים אחר חשיפה לארה”ב מישראל, סוגיית המפתח אינה רק גודלו של חוב משקי הבית, אלא האם הצרכנים יוכלו להמשיך לשרת אותו ללא הידרדרות רחבה יותר בהוצאות ובפעילות הכלכלית.