שוק המניות האמריקאי ממשיך להיסחר סמוך לרמות שיא, אך אחד ממדדי הערכת השווי הוותיקים והמוכרים בוול סטריט מצביע על כך שהמניות עדיין יקרות. “כלל ה-20” הוא מסגרת פשוטה המשלבת את מכפיל הרווח העתידי (Forward P/E) של מדד S&P 500 עם שיעור האינפלציה השנתי של מדד המחירים לצרכן (CPI), ולפיה השוק נחשב מתומחר באופן הוגן כאשר הסכום המשולב עומד על כ-20. הקריאות הנוכחיות נותרות גבוהות משמעותית מרמה זו, דבר המצביע על כך שהמשקיעים ממשיכים לשלם פרמיה משמעותית עבור מניות אמריקאיות, למרות שהאינפלציה התמתנה לעומת השיאים האחרונים.

כלל ה-20 מספק מבט רחב יותר על הערכת שווי השוק

בניגוד למדדי הערכת שווי מסורתיים המתמקדים אך ורק במכפילי רווח, כלל ה-20 משלב גם את האינפלציה כדי להביא בחשבון את הסביבה הכלכלית שבה פועלות החברות. אינפלציה גבוהה בדרך כלל מצמצמת את מכפילי השווי, משום שהרווחים העתידיים הופכים לפחות בעלי ערך כאשר הם מהוונים באמצעות שיעורי ריבית גבוהים יותר. מנגד, אינפלציה נמוכה יותר תמכה לאורך ההיסטוריה בהערכות שווי גבוהות יותר של מניות, באמצעות הפחתת עלויות המימון ושיפור הנראות של הרווחים לטווח הארוך.

אף שהאינפלציה התמתנה באופן משמעותי במהלך השנה האחרונה, מכפיל הרווח הגבוה של השוק ממשיך לדחוף את קריאת כלל ה-20 מעל לרמת השווי ההוגן ההיסטורית שלו. הדבר מצביע על כך שהירידה באינפלציה לבדה לא הספיקה כדי לקזז את נכונותם של המשקיעים לשלם מחירי פרמיה עבור החברות האמריקאיות המובילות.

בינה מלאכותית וצמיחת הרווחים ממשיכות לתמוך בהערכות שווי גבוהות

ההתמדה של הערכות השווי הגבוהות משקפת את המשך האמון בחברות האמריקאיות, במיוחד בקרב חברות הטכנולוגיה הגדולות הנהנות מהשקעות בתחום הבינה המלאכותית. צמיחה חזקה ברווחים, הוצאות צרכנים עמידות ושוק עבודה בריא יחסית חיזקו את ההערכות שחברות רבות יוכלו להמשיך להגדיל את רווחיהן גם בסביבת ריבית גבוהה יותר.

במקביל, הנהגת השוק ממשיכה להיות מרוכזת בקבוצה קטנה יחסית של חברות ענק. ריכוז זה סייע לשמור על הערכות השווי של המדדים ברמות גבוהות, גם כאשר מגזרים רבים נסחרים קרוב יותר לממוצעים ההיסטוריים שלהם. לכן, המשקיעים ניצבים בפני סביבה שבה האופטימיות סביב חדשנות ועלייה בפריון מתקיימת לצד מדדי הערכת שווי תובעניים יותר ויותר.

הערכת שווי לבדה כמעט שאינה קובעת את כיוון השוק

אף שהערכות שווי גבוהות מובילות לעיתים קרובות לזהירות, ההיסטוריה מלמדת כי שווקים יקרים יכולים להישאר יקרים לאורך תקופות ממושכות כאשר הם נתמכים במומנטום חזק של רווחי חברות ובתנאים כלכליים נוחים. מדדי הערכת שווי כגון כלל ה-20 מתאימים יותר להערכת פוטנציאל התשואה לטווח הארוך מאשר לחיזוי תנועות השוק בטווח הקצר.

במבט קדימה, המשקיעים צריכים לעקוב מקרוב אחר דוחות החברות, מגמות האינפלציה, מדיניות הפדרל ריזרב והצמיחה הכלכלית. המשך התרחבות הרווחים עשוי להצדיק את פרמיות הערכת השווי הנוכחיות, בעוד שכל שילוב של האטה בצמיחת הרווחים, התחדשות הלחצים האינפלציוניים או הידוק התנאים הפיננסיים עלול להגדיל את הסבירות לתנודתיות בשוק. במקום להסתמך על מדד יחיד, משקיעים מקצועיים צפויים לשלב בין ניתוח הערכת שווי לבין אינדיקטורים מאקרו-כלכליים ופונדמנטליים רחבים יותר בעת הערכת סיכוני התיק בשוק הנוכחי.