במשך עשורים היה הסמארטפון שער הכניסה המרכזי בין בני אדם לאינטליגנציה דיגיטלית. אך לדברי משקיע ההון־סיכון הוותיק ג׳ון קלהאן, העידן הזה נכנס לפרקו האחרון. מייסד-שותף בקרן True Ventures סבור שבתוך העשור הקרוב הסמארטפונים ייראו מיושנים מהיסוד — לא בגלל מכשיר פורץ דרך אחד, אלא בשל שינוי רחב יותר באופן שבו אנשים מבקשים לתקשר עם טכנולוגיה.

לדבריו של קלהאן יש משקל. True Ventures בנתה לאורך השנים מוניטין שקט בזיהוי נקודות מפנה התנהגותיות מוקדם, עם השקעות בחברות כמו Fitbit, ‏Ring ו-Peloton הרבה לפני שהשווקים שלהן הפכו לברורים. כיום הקרן מיישמת את אותה לוגיקה על תחום האינטראקציה בין אדם למחשב, מתוך הימור שהטלפונים הולכים ומאבדים רלוונטיות לאופן שבו אינטליגנציה — ובמיוחד אינטליגנציה מונעת בינה מלאכותית — אמורה להשתלב בחיי היומיום.

מדוע הסמארטפון הופך לצוואר בקבוק

הביקורת של קלהאן על הסמארטפון ישירה: זהו ממשק לא יעיל לאינטליגנציה. שליפת טלפון כדי להקליד, לגלול או לנווט בין אפליקציות קוטעת התנהגות בעולם האמיתי ומוסיפה חיכוך בדיוק ברגע שבו הטכנולוגיה אמורה לסייע. בעידן שבו בינה מלאכותית יכולה לפרש קול, הקשר וכוונה בזמן אמת, המודל שמבוסס על מסך נראה מיושן יותר ויותר.

החיכוך הזה אינו רק ארגונומי, אלא גם קוגניטיבי. סמארטפונים דורשים תשומת לב, שוברים ריכוז וכופים זרימות עבודה מובנות על חשיבה אנושית ספונטנית. ככל שה-AI הופך שיחתי וצופה מראש, חוסר ההתאמה בין האינטליגנציה לממשק נעשה בולט יותר. מנקודת מבט זו, הסמארטפון פשוט לא מתפתח בקצב שמדביק את האינטליגנציה שהוא מארח.

הימור על התנהגות, לא על גאדג׳טים

פילוסופיית ההשקעות של True Ventures מתמקדת בשינוי התנהגותי ולא בחדשנות חומרה כשלעצמה. גישה זו הנחתה את ההשקעות המוקדמות שלה בלבישים ובכושר מחובר, תחומים שבעבר זכו לספקנות ונחשבו נישתיים או מיותרים. בכל אחד מהמקרים, ההצלחה נבעה מיצירת הרגלים שהמשתמשים גילו במהרה שהם אינם מוכנים לוותר עליהם.

אותה תזה עומדת כיום בבסיס העניין של True בממשקים חלופיים. לבישים, מחשוב סביבתי וכלים מונעי קול אינם מיועדים להחליף את הטלפונים בן לילה, אלא לספוג בהדרגה את הפונקציות הנפוצות ביותר שלהם, בדרכים שמרגישות טבעיות יותר. נתוני השוק תומכים במגמה: מכירות הסמארטפונים רוויות וצומחות בקצב חד-ספרתי נמוך, בעוד שוק הלבישים ממשיך להתרחב בקצב דו-ספרתי.

הצצה לממשקים שלאחר עידן הטלפון

דוגמה אחת לקטגוריה המתפתחת היא Sandbar — טבעת מופעלת קול שנועדה ללכוד מחשבות ברגע שהן נוצרות. במקום לעקוב אחר מדדי בריאות או התראות, תפקידה היחיד הוא לשמש כ״מלווה מחשבות״, המארגן רעיונות באמצעות קלט קולי. הרעיון משקף חשיבה מחדש על האופן שבו אינטליגנציה אמורה לפגוש את המשתמשים — לא דרך מסכים, אלא דרך נוכחות.

המייסדים שמאחורי Sandbar עבדו בעבר על טכנולוגיות ממשק עצבי, מה שמחזק את התפיסה שהממשק העתידי עשוי להיות קרוב יותר לגוף ולקול מאשר לזכוכית ולמקלדות. עבור קלהאן, המשיכה אינה בטבעת עצמה אלא בהתנהגות שהיא מאפשרת: אינטראקציה נטולת מאמץ עם אינטליגנציה, מבלי לקטוע את החיבור לעולם הפיזי.

השלכות על משקיעים ועל אקוסיסטם הטכנולוגיה

אם הדומיננטיות של הסמארטפון תדעך, ההשלכות יחרגו הרבה מעבר לחומרת צרכן. מערכות שלמות — מחנויות אפליקציות ועד מודלי פרסום — עלולות לעמוד בפני שיבוש מבני. הקצאת ההון עשויה לנוע יותר ויותר לעבר חדשנות בשכבת הממשק ולא לשדרוגים הדרגתיים של טלפונים, מה שישנה את האופן שבו נוצר ונלכד ערך.

המעבר לא יהיה פתאומי, אך הכיוון הולך ומתבהר. ככל שהאינטליגנציה הופכת סביבתית ויוזמת, הממשקים חייבים לסגת לאחור במקום לדרוש תשומת לב. משקיעים שעוקבים אחר התחום פחות מנסים לנחש מהו המכשיר המנצח, ויותר מתמקדים בזיהוי ההתנהגויות שהמשתמשים יסרבו לוותר עליהן לאחר שיחוו אותן.

במובן הזה, דעיכתו העתידית של הסמארטפון אולי לא תורגש כאובדן כלל — אלא כהקלה שקטה.