לאחר התמודדות עם אחת מסביבות הסחר הסוערות ביותר בשנים האחרונות, נמל לונג ביץ’ יוצא לדרך חדשה עם שאיפות מחודשות. למרות מכסים חסרי תקדים, שינויים בשרשראות אספקה ואי־ודאות גיאופוליטית, הנמל טיפל בכמות שיא של מטענים בשנת 2025 וכעת מצפה להאצה נוספת במומנטום הצמיחה. עבור הלוגיסטיקה האמריקאית והסחר הגלובלי, המסר ברור: התנודתיות לא פגעה בביקוש — היא עיצבה אותו מחדש.

מנכ”ל חדש וחזון ארוך טווח

בלב הפרק הבא של הנמל עומד נואל האסגבה, שנכנס לתפקיד המנכ”ל ב־1 בינואר לאחר 15 שנות פעילות בנמל, ובתפקידו האחרון כראש מערך המסחר. המנדט שלו רחב היקף. לונג ביץ’ שואף להיות מסוגל לטפל בהיקף של כ־20 מיליון מכולות בשנה עד 2050 — כמעט פי שניים מהקיבולת הנוכחית — ובמקביל להגיע לאפס פליטות פחמן.

האסגבה מגדיר את האתגר כעניין של קצב תפעולי ומשמעת ניהולית ולא כעמדה אידאולוגית. המיקוד שלו הוא בשדרוג תשתיות, ייעול תהליכים והגדלת פריון, מה שמאותת על מעבר לניהול נמל מונחה־ביצועים בתקופה שבה שולחים ויבואנים מגלים אפס סובלנות לעיכובים.

שינויים במסחר משרטטים מחדש את מפת המטענים

הביצועים שובי השיא של הנמל מגיעים למרות שינויים מבניים בסחר העולמי. תחת המכסים שהוטלו בתקופת ממשל דונלד טראמפ, חלקה של סין בנפח המטענים של לונג ביץ’ ירד מכ־70% לכ־60%. חלק ניכר מהיקף זה הוסט לדרום־מזרח אסיה, ובמיוחד לווייטנאם, מה שהוביל לזמני הפלגה ארוכים יותר ולתזמון לוגיסטי מורכב יותר.

עבור הנמל, ההתפתחות הזו מהווה גם אתגר וגם הזדמנות. מסעות ארוכים יותר מגדילים את הערך של אמינות ויעילות בנמל היעד, ומעלים את הרף למצוינות תפעולית. בהקשר זה, לונג ביץ’ מהמר על כך שעקביות ואיכות שירות יוכלו לקזז חסרונות גיאוגרפיים.

תשתיות כנשק תחרותי

בניגוד לחלק ממתחריו בעולם, לונג ביץ’ נכנס לשלב זה עם יתרון מבני ברור. גשר Long Beach International Gateway, המתנשא לגובה של 515 רגל, כבר מותאם לדור הבא של אוניות מכולה ענקיות במיוחד. מצב זה של “מוכן לאוניות גדולות” מאפשר לנמל להתרחב ללא התאמות יקרות שמגבילות שערי סחר אחרים.

עם זאת, התחרות הולכת ומחריפה. לונג ביץ’ חולק את מפרץ סן פדרו עם נמל לוס אנג’לס, וברמה הגלובלית הוא מתמודד מול נמלים אוטומטיים יותר ויותר באסיה ובמזרח התיכון. אף ששני נמלי דרום קליפורניה מציגים חזית מאוחדת כלפי חוץ, חברות ספנות ומפעילי מסופים בוחנים כל נמל בנפרד — ומודדים ביצועים לפי מהירות, עלות ואמינות.

השפעה כלכלית והשלכות על שוק העבודה

כיום מטפל הנמל בכ־300 מיליארד דולר של מטענים בשנה ותומך בכ־2.7 מיליון משרות בארצות הברית, כולל יותר מחצי מיליון במחוזות לוס אנג’לס ואורנג’. הכפלת היקפי הפעילות צפויה לדרוש כוח עבודה גדול משמעותית, גם כאשר האוטומציה מתרחבת. הדינמיקה הכפולה הזו — יעילות מונעת טכנולוגיה לצד גידול במשרות — מוסיפה ממד פוליטי וחברתי לאסטרטגיה ארוכת הטווח של הנמל.

במבט קדימה, הצלחת לונג ביץ’ תלויה בביצוע. השקעות בתשתיות, יחסי עבודה, עמידה בתקנים סביבתיים ושירות לקוחות חייבים להתקדם במקביל. אם כך יקרה, הנמל עשוי להפוך למודל לאופן שבו מוקדי סחר ותיקים מסתגלים לכלכלה גלובלית מהירה יותר, נקייה יותר ומקוטעת יותר.