התרחבותה של ארה”ב לתחום הנפט בוונצואלה יוצרת אתגר חדש עבור מערכת היחסים הפיננסית ארוכת השנים של סין עם קראקס. ההסכם מעניק לחברה הנתמכת על ידי ארה”ב גישה ל-17 שדות נפט בוונצואלה, המכילים כ-65 מיליארד חביות של עתודות מוכחות, כולל שדות שהיו בשליטה או בהפעלה של חברות סיניות ורוסיות, ובכך עלול להחליש את זרימות הנפט שתמכו באופן היסטורי בהתחייבויות החוב של ונצואלה כלפי בייג’ינג.

מודל ההלוואות של סין המגובות בנפט עומד בפני מבחן חדש

סין העמיקה את מעורבותה בכלכלת ונצואלה במהלך שנות ה-2000, כאשר בנקים סיניים למדיניות העניקו למדינה התחייבויות להלוואות בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולר מאז שנת 2000. עד 2015 סופקו לפחות 60 מיליארד דולר באמצעות הלוואות מגובות בנפט, בעיקר באמצעות הבנק הסיני לפיתוח. המבנה אפשר לוונצואלה לקבל מימון תוך החזר החוב למלווים באמצעות משלוחי נפט גולמי לרוכשים הקשורים למדינה הסינית.

יכולתה של ונצואלה לעמוד בהתחייבויות אלה הידרדרה לאחר קריסת מחירי הנפט והמשבר הכלכלי שהגיע בעקבותיה. סין הפסיקה להעניק הלוואות חדשות בשנת 2016, תוך שאפשרה להאריך את מועדי הפירעון של החוב הקיים. אנליסטים מעריכים כיום כי ונצואלה עדיין חייבת לסין יותר מ-10 מיליארד דולר, אף שקשה לקבוע את הסכום המדויק משום שקראקס הפסיקה לפרסם נתונים מפורטים על החוב הציבורי לאחר חדלות הפירעון שלה ב-2017.

השליטה האמריקאית משנה את זרימת הנפט מוונצואלה

ההסכם החדש עלול לסבך את מבנה החזר החוב משום שחלק משדות הנפט המעורבים הופעלו בעבר על ידי חברות סיניות. חברת North American Blue Energy Partners, או NABEP, קיבלה 14 חוזים חדשים המכסים פרויקטים שהיו קשורים בעבר לאינטרסים סיניים ורוסיים.

במסגרת ההסכם הרחב יותר, ממשלת ארה”ב תחזיק בנתח של 35% בחברת האם של NABEP ותקבל את הזכות לרכוש 20% מהייצור של החברה במחיר עלות הייצור. לוושינגטון יש גם זכות סירוב ראשונה על 80% הנותרים, מה שמעניק לארה”ב השפעה משמעותית על היעד שאליו יופנה בסופו של דבר הנפט הגולמי מוונצואלה.

הדבר חשוב עבור סין משום שמשלוחי הנפט לא היו יצוא מסחרי בלבד; הם היו חלק מהמנגנון שבאמצעותו ונצואלה פרעה את חובה לסין. הפניית חביות אלה לעבר רוכשים הקשורים לארה”ב עלולה להפוך את ארגון מחדש של החוב למורכב יותר ולהפחית את הוודאות לגבי החזרים עתידיים.

ההשלכות הגיאופוליטיות חורגות מעבר לחוב

ההשלכות חורגות מעבר להתחייבויות החוב הקיימות של ונצואלה. סין התייחסה לוונצואלה כאחת השותפות הקרובות ביותר שלה באמריקה הלטינית, בעוד שההלוואות הנתמכות על ידי בייג’ינג סייעו לבסס קשרים כלכליים ואנרגטיים ארוכי טווח. לפיכך, מגזר נפט הנשלט על ידי ארה”ב עשוי לייצג צמצום רחב יותר של ההשפעה הכלכלית הסינית באזור בעל חשיבות אסטרטגית בחצי הכדור המערבי.

עבור שווקי האנרגיה הגלובליים, ההשפעה המיידית צפויה להיות תלויה במהירות שבה ונצואלה תוכל להגדיל את הייצור. המדינה מפיקה כיום רק כ-1.25 מיליון חביות ביום, הרבה מתחת לשיא ההיסטורי שלה, בעוד ששיקום התשתיות שנפגעו ידרוש השקעות משמעותיות.

השלב הבא יתמקד בשאלה האם המבנה הנתמך על ידי ארה”ב יוכל להגדיל את תפוקת הנפט של ונצואלה במהירות מספקת כדי לייצר הכנסות גבוהות יותר מיצוא, ובמקביל לקבוע כיצד קראקס תטפל בהתחייבויותיה הנותרות כלפי סין. המשקיעים יעקבו אחר הגידול בייצור, יעדי יצוא הנפט הגולמי, המשא ומתן על החוב הסיני והמעמד המשפטי של האינטרסים הסיניים בשדות הנפט המושפעים, ככל שמאזן הכוחות הכלכלי בוונצואלה ממשיך להשתנות.