ארצות הברית מתמודדת עם אתגר פיסקלי הולך ומחריף: היקף ההלוואות של הממשל ממשיך לגדול, למרות מגמה בשיעור האבטלה שנותרה מתונה יחסית. נתונים שהציג The Kobeissi Letter מראים כי הגירעונות הפדרליים המצטברים מאז 2020 הגיעו לכ-14.18 טריליון דולר, בעוד ששיעור האבטלה הממוצע לאורך שבע שנים ירד ל-4.7%. הפער מדגיש את החשיבות שבהערכת המדיניות הפיסקלית, ההוצאות הממשלתיות ועלויות שירות החוב בנפרד מהנתונים המרכזיים של שוק העבודה.

הגירעונות הפיסקליים ממשיכים להצטבר למרות החוסן בשוק העבודה

הגרף ממחיש עלייה מתמשכת בגירעונות הפיסקליים המצטברים של ארה”ב בין 2020 ל-2026. באותה תקופה, שיעור האבטלה הממוצע לאורך שבע שנים עלה תחילה, ירד בהמשך ולאחר מכן טיפס במעט לקראת סוף התקופה המוצגת. הירידה המדווחת של 0.4 נקודות אחוז, ל-4.7%, מצביעה על כך שהצטברות הגירעונות הפדרליים לא לוותה בהידרדרות מתמשכת במדד זה של שוק העבודה לטווח הארוך.

עם זאת, שני המדדים מתייחסים לתנאים כלכליים שונים. שיעור האבטלה משקף את חלקו של כוח העבודה שנותר ללא עבודה אך מחפש תעסוקה באופן פעיל, ואילו הגירעון הפיסקלי מודד את הפער בין הוצאות הממשלה להכנסותיה בתקופה מוגדרת. לכן, ירידה בשיעור האבטלה אינה מעידה בהכרח על שיפור במצב הכספי של הממשלה, כשם שעלייה בגירעון אינה מעידה אוטומטית על חולשה כלכלית.

עלויות המימון מוסיפות לאתגר הפיסקלי ארוך הטווח

היקף ההלוואות הפדרליות והתמשכותן חשובים משום שהגירעונות מגדילים את צורכי המימון של הממשלה. ככל שהחוב הקיים גדל, עלות שירות החוב נעשית משמעותית יותר, במיוחד כאשר ניירות ערך המגיעים לפדיון צריכים להיות ממוחזרים בריביות השוק השוררות באותה עת. הוצאות ריבית גבוהות יותר עלולות לצמצם את הגמישות העומדת לרשות קובעי המדיניות בתחומי התשתיות, הביטחון, התוכניות החברתיות וסדרי עדיפויות אחרים.

תחזית הבסיס של Congressional Budget Office מפברואר 2026 צפתה גירעון פדרלי של כ-1.9 טריליון דולר בשנת הכספים 2026, השווה ל-5.8% מהתוצר המקומי הגולמי. עוד צפתה כי החוב המוחזק בידי הציבור יעלה ל-120% מהתוצר עד 2036, בהתאם לחוקים שנכללו בתחזית. מדובר בתחזיות ולא בתוצאות סופיות של שנת הכספים, אך הן מדגישות את הלחצים המבניים הנובעים מגירעונות מתמשכים ומעלייה בעלויות שירות החוב.

השלכות על שוק האג”ח הממשלתיות האמריקאיות ועל משקיעים גלובליים

ההתפתחויות הפיסקליות בארה”ב עשויות להשפיע על תשואות אג”ח ממשלת ארה”ב (Treasuries), על הדולר ועל תנאי המימון בעולם. אם המשקיעים ידרשו פיצוי גבוה יותר עבור החזקת אג”ח ממשלתיות לטווח ארוך, התשואות עשויות לעלות ולהגדיל את עלויות המימון בחלקים שונים של המערכת הפיננסית. תשואות גבוהות יותר בארה”ב עשויות להשפיע גם על זרימות הון בינלאומיות ועל שערי חליפין, עם השלכות על ממשלות וחברות התלויות במימון דולרי.

עבור ישראל ושווקים אחרים בעלי קשרים בינלאומיים הדוקים, לשינויים בתשואות האג”ח הממשלתיות האמריקאיות יש חשיבות מיוחדת, משום שהן מסייעות לקבוע את מדדי הייחוס של הריביות בעולם ומשפיעות על האטרקטיביות היחסית של נכסים במטבעות ובאזורים שונים. ההשפעה הסופית על השווקים תהיה תלויה לא רק בהיקף הגירעון, אלא גם באינפלציה, במדיניות ה-Federal Reserve, בביקוש של המשקיעים לניירות ערך ממשלתיים ובציפיות להחלטות פיסקליות עתידיות.

בהמשך, משקיעים וקובעי מדיניות יעקבו אחר הדוחות הרשמיים על הגירעון של משרד האוצר האמריקאי, מגמות ההכנסות וההוצאות הפדרליות, הוצאות הריבית ונתוני שוק העבודה. השאלה המרכזית היא אם הצמיחה הכלכלית והכנסות הממשלה יוכלו להדביק את קצב הגידול של התחייבויות ההוצאה ועלויות שירות החוב. שוק עבודה עמיד עשוי לתמוך בהכנסות ממסים, אך שיפור פיסקלי בר-קיימא יהיה תלוי ביחסים הרחבים יותר בין ההכנסות, ההוצאות ועלות מימון החוב הלאומי.