מדוע מחירי הנפט הגיבו במתינות בלבד

החלטת מדינות ה-G7 לשחרר 100 מיליון חביות נפט ממאגרי החירום שלהן הובילה לתגובה מתונה יחסית בשוקי האנרגיה. לאחר ירידה של כמעט 2% ביום שני, נפט מסוג Brent למסירה בנובמבר נסחר ביום שלישי סביב 100.15 דולר לחבית, בעוד WTI נסחר סביב 89.53 דולר.

אחד ההסברים לכך הוא שהסוחרים כבר היו מודעים להתחייבות הרחבה יותר לשחרור מהמאגרים. לפי אנליסטים של Standard Chartered שצוטטו במקור, ההודעה האחרונה מייצגת האצה של השחרור המקורי בהיקף 400 מיליון חביות שהוכרז במרץ, ולא התערבות חדשה לחלוטין. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) דיווחה כי כ-325 מיליון חביות מתוך הכמות הזו כבר שוחררו עד 2 באוקטובר, כך שנותרו כ-75 מיליון חביות.

הכותרת של 100 מיליון החביות אינה מספרת את כל הסיפור

הפער בין ההודעה של מדינות ה-G7 על שחרור 100 מיליון חביות לבין כ-75 מיליון החביות שנותרו מההתחייבות הקודמת יוצר אי-ודאות בנוגע לאופן שבו שני הנתונים משתלבים זה בזה. גם החלוקה המדויקת בין נפט גולמי לסולר טרם נחשפה.

הרכב השחרור עשוי להיות חשוב יותר מהיקפו הכולל. הממשלות ביקשו במפורש שחרור משמעותי של סולר במהלך 20 הימים הראשונים, בעוד שחברות ה-IEA צפויות לשקול צעדים נוספים בתחום הסולר במידת הצורך. ה-IEA צפויה גם לבחון את יעילות הצעדים בתוך 20 יום.

המחסור בסולר נותר נקודת הלחץ המרכזית

מחירי הדלק בארצות הברית ממשיכים להמחיש את הדחיפות שמאחורי ההתערבות. המחיר הממוצע הארצי של הבנזין הגיע ביום שלישי ל-4.3685 דולר לגלון, בעוד שמחיר הסולר טיפס ל-6.3151 דולר, לפי המקור. מחירי הסולר באירופה נותרו כמעט ללא שינוי במהלך החודש, אך עדיין גבוהים משמעותית מתחילת השנה, בעוד שמרווח הזיקוק של הסולר האירופי נותר גבוה.

לפיכך, שחרור מאגרי החירום עשוי לספק הקלה מסוימת בטווח הקצר, אך ניתוח של Standard Chartered מצביע על כך שתוספת חביות לבדה לא בהכרח תעלים את המחסור הבסיסי בתזקיקים. שיבושים באספקה וקיבולת זיקוק מוגבלת נותרו מגבלות מבניות שמאגרי חירום אינם יכולים לפתור ישירות.

יצוא הסולר מארצות הברית נותר משמעותי עבור אירופה

ההחלטה שלא להתקדם עם האיסור המוצע על יצוא סולר מארצות הברית היא גורם משמעותי נוסף בשוקי הדלק העולמיים. Standard Chartered מגדירה את ההחלטה כהתחייבות פוליטית ולא כמגבלה חוקית קבועה, ולכן לא ניתן לשלול שינוי מדיניות בעתיד.

עבור אירופה, שמירה על זרימות הסולר הקיימות מארצות הברית חשובה במיוחד, משום שארצות הברית סיפקה כ-50% מיבוא הסולר האירופי בחודשים האחרונים, לפי המקור. הימנעות מהגבלת היצוא מסירה אפוא זעזוע פוטנציאלי נוסף באספקה, מבלי שיידרש הזרמת חביות חדשות לשוק.

הורמוז וה-LNG מקטאר מצביעים על התאוששות חלקית בלבד של ההיצע

תמונת האנרגיה הרחבה יותר נותרת לא ודאית. זרימות הנפט דרך מצר הורמוז עדיין נמוכות משמעותית מהרמות שלפני המלחמה, אף שיצוא הנפט הגולמי הכולל מהמזרח התיכון כמעט התאושש, לפי הניתוח המצוטט במקור.

דפוס דומה מתפתח גם בשוק הגז הטבעי הנוזלי (LNG). תנועת מכליות ה-LNG מקטאר דרך מצר הורמוז גדלה מאז אמצע ספטמבר, כולל יציאות נוספות של מכליות עמוסות בתחילת אוקטובר. עם זאת, הפעילות עדיין נמוכה משמעותית מהרמות שלפני המלחמה, QatarEnergy לא מסרה כי הייצור גדל, ומצב של כוח עליון עדיין בתוקף.

מבט קדימה

המוקד הבא של השוק יהיה ככל הנראה קצב שחרור מאגרי החירום והרכב החביות שישוחררו, ולא רק הכותרת של 100 מיליון חביות. שחרור מהיר של סולר עשוי להקל באופן זמני על הלחץ בשוק התזקיקים, בעוד שהמשך היצוא מארצות הברית יסייע לשמור על רמת האספקה באירופה.

עם זאת, שיפור מתמשך דורש יותר משחרור מאגרים: זרימות יציבות דרך מצר הורמוז, עלייה בייצור, חידוש אספקות חוזיות והסרה בסופו של דבר של מצב הכוח העליון יהיו נחוצים כדי להוכיח שמערכת אספקת האנרגיה העולמית אכן חוזרת לשגרה.