OPEC+ נותרה אחת מקבוצות יצרניות הנפט המתואמות הגדולות בעולם, אך יכולתה להשפיע ישירות על מחירי הנפט הגלובליים עומדת בפני מבחן חריג. סביבת השוק הנוכחית מושפעת פחות ממכסות הייצור ויותר משיבושים גיאופוליטיים, צווארי בקבוק בהובלה, היצע מחוץ ל-OPEC ושינויים בביקוש הסיני. כתוצאה מכך, הקשר המסורתי בין החלטת OPEC+ לבין מחיר הנפט נחלש.

OPEC+ עוצרת את הגדלות הייצור בזמן שתנאי השוק משתנים

ב-6 בספטמבר הסכימו שבע חברות ב-OPEC+ — ערב הסעודית, רוסיה, עיראק, כווית, קזחסטן, אלג׳יריה ועומאן — להשאיר באוקטובר את רמות הייצור הנדרשות ללא שינוי לעומת ספטמבר. ההחלטה התקבלה לאחר שישה חודשים רצופים של הגדלות ייצור, ומהווה הפוגה שבמהלכה הקבוצה בוחנת מחדש את תנאי השוק ונערכת לדיונים על מכסות הייצור לשנת 2027. הפגישה הבאה מתוכננת ל-4 באוקטובר.

בתנאי שוק רגילים, להחלטות מסוג זה עשויה להיות השפעה משמעותית על מחירי הנפט, משום ש-OPEC+ שולטת בחלק ניכר מהייצור העולמי. ואולם, סביבת השוק הנוכחית שונה. לפי הערכת Reuters, חלקה של OPEC+ בתפוקת הנפט העולמית ירד מיותר מ-48% לפני המלחמה לכ-40% ביולי, בעוד שחברות הליבה בקבוצה היו אחראיות לכ-25% בלבד. יציאתה של איחוד האמירויות מ-OPEC במאי צמצמה עוד יותר את משקלה המצטבר של הקבוצה.

מגבלות ההיצע הפיזי גוברות על החלטות המכסות

הבעיה המרכזית היא שיכולת ייצור אינה זהה להיצע שניתן לספק בפועל. מצר הורמוז, שדרכו עוברת בדרך כלל כמות משמעותית מהנפט ומהגז הטבעי הנוזלי בעולם, חווה שיבושים חמורים מאז תחילת העימות. כתוצאה מכך, גם חביות נוספות שאושרו על ידי OPEC+ אינן בהכרח יכולות להגיע לשוק הבינלאומי בדרך הרגילה.

ההשפעה ניכרת בשווקי האנרגיה הפיזיים. מחיר Brent ננעל ב-96.28 דולר לחבית ב-4 בספטמבר, לאחר שעלה ב-7.6% במהלך השבוע, בעוד WTI ננעל ב-91.48 דולר. ב-8 בספטמבר טיפס Brent עד 97.92 דולר בעקבות תקיפות נגד תשתיות אנרגיה בסעודיה, בעוד WTI הגיע ל-93.03 דולר.

במקביל, גם יכולת הזיקוק העולמית נמצאת תחת לחץ. לפי Reuters, נתיבי יצוא חלופיים והמשך זרימת נפט דרך מצר הורמוז מנעו עד כה מ-Brent לפרוץ באופן חד מעל רף 100 הדולר. במקביל, הגידול בתפוקה של ארה״ב, קנדה וגיאנה מוסיף כ-1.4 מיליון חביות נפט ביום להיצע שמגיע מחוץ ל-OPEC.

סין הופכת לגורם מרכזי יותר בקביעת מחיר הנפט

השינוי המשמעותי הנוסף מגיע מצד הביקוש. סין הפכה למשקל נגד חשוב יותר ויותר לניהול ההיצע של OPEC+. לפי Reuters, יבוא הנפט הגולמי של סין ירד בכ-400 מיליון חביות לעומת השנה הקודמת, על רקע חולשה בפעילות בתי הזיקוק, הגבלות על יצוא דלק והמשך המעבר לתחבורה חשמלית. הירידה בביקוש הסיני סייעה למנוע זעזוע מחירים גדול עוד יותר בעקבות השיבושים בהיצע.

התוצאה היא שוק נפט מבוזר יותר, שבו אף קבוצת יצרנים אינה יכולה לקבוע בקלות את מחיר שיווי המשקל. OPEC+ עדיין יכולה להשפיע על ההיצע, אך תפוקת פצלי השמן בארה״ב, הייצור בקנדה ובגיאנה, החלטות הרכש של סין, המלאים האסטרטגיים, צינורות חלופיים ותנאי השינוע יכולים לקזז את החלטות הקבוצה או להעצים את השפעתן.

הסיכון המרכזי עשוי להיות אינפלציה ולא החלטת OPEC+ החודשית

היחלשות הקשר בין מכסות OPEC+ לבין ההיצע בפועל בשוק משפיעה גם מעבר למחירי הנפט. עלייה במחירי הנפט ובמוצרי הזיקוק יכולה לחלחל ישירות לעלויות התחבורה, הייצור והמחירים לצרכן, ובכך להקשות על מדיניות הבנקים המרכזיים. סביבת השוק בספטמבר רגישה במיוחד, לאחר שנתוני התעסוקה החזקים בארה״ב כבר העלו את הציפיות לכך שה-Fed עשוי לשמור על מדיניות מוניטרית הדוקה לאורך זמן רב יותר.

מבחינת המשקיעים, המדד החשוב יותר עשוי להיות זרימת הנפט הפיזית ולא גודל השינוי שעליו מכריזה OPEC+. תנועת מכליות במצר הורמוז, שיעורי ניצולת בתי הזיקוק, המלאים העולמיים, היבוא הסיני והייצור מחוץ ל-OPEC יקבעו יותר ויותר אם לחץ המחירים הנוכחי יישאר זמני או יהפוך לזעזוע היצע מתמשך.

OPEC+ לא הפכה לבלתי רלוונטית. הקבוצה עדיין אחראית לכ-40% מתפוקת הנפט העולמית ומחזיקה ביכולת עודפת משמעותית ובכלי השפעה על המדיניות. עם זאת, המשבר הנוכחי ממחיש כי שליטה במכסות הייצור אינה מבטיחה שליטה בהיצע שמגיע בפועל לשוק או במחיר הנפט. לקראת פגישת אוקטובר והדיונים המשמעותיים יותר על מכסות 2027, המשתנים המרכזיים צפויים להיות היציבות הגיאופוליטית, הגישה לנתיבי השינוע, רמות המלאים והביקוש — ולא רק הודעות OPEC+.