עולם קרנות הגידור, שנחשב בעבר למכשיר השקעה אקסקלוסיבי המיועד לבעלי הון (משקיעים כשירים) וגופים מוסדיים בלבד, חווה מיני-מהפכה בישראל. רפורמה שהובילה רשות ניירות ערך לפני כשנתיים וחצי אפשרה את הקמתן של “קרנות גידור בנאמנות”, מוצר המשלב את האסטרטגיות המתוחכמות של עולם הגידור (כמו לונג-שורט) תחת המעטפת השקופה והנגישה של קרנות הנאמנות. נכון להיום, תעשייה חדשה זו מנהלת כ-3.5 מיליארד שקל, והתשואות החזקות שלה (השיאנית הציגה מתחילת השנה עלייה של 58%) דוחפות את הפופולריות שלה מתחת לרדאר.

האסטרטגיה: גידור סיכון וניצול עיוותי שוק

גידור כלכלי (Hedge, מלשון “גדר”) הוא אסטרטגיה פיננסית שמטרתה לנטרל או לצמצם הפסדים פוטנציאליים, על ידי הצבת גבולות ברורים לסיכון. קרנות הגידור פועלות באמצעות טכניקות מתוחכמות יותר מקרנות נאמנות מסורתיות:

לונג-שורט (Long-Short): הטכניקה המרכזית היא מסחר בצמדי נכסים, כאשר הקרן רוכשת מניות שנחשבות זולות (פוזיציית ‘לונג’) ומוכרת מניות יקרות בחסר (פוזיציית ‘שורט’). המטרה היא להרוויח מהתכנסות המחירים בין הנכסים, ולמעשה להיות אדיש לכיוון הכללי של השוק.

מולטי-סטרטג’י (Multi Strategy): קרנות רבות משתמשות במספר אסטרטגיות במקביל – כגון לונג-שורט על ענפים או שווקים שונים, או ניצול הזדמנויות על ידי כניסה לפוזיציות בניגוד למגמה הרווחת בשווקים.

המטרה של גידור היא להשיג מתאם נמוך עם שוק המניות, ובכך “להחליק” את תנודתיות תיק ההשקעות הכולל של המשקיע.

היתרונות המבניים של “קרנות בנאמנות”

הרפורמה של רשות ניירות ערך יצרה מוצר אטרקטיבי יותר לציבור הרחב, המספק מספר יתרונות משמעותיים על פני קרנות הגידור הפרטיות (הוותיקות):

נזילות ושקיפות: בעוד קרנות גידור פרטיות פועלות בחשאיות ומאפשרות משיכה פעם ברבעון, הקרנות בנאמנות מחויבות לשקיפות גבוהה (פרסום תשקיפים ודו”חות) ורמת הנזילות שלהן היא בדרך כלל פעם בחודש. כמו כן, אין בהן מנגנונים כמו Gate או Lock Up שחוסמים משיכת כספים במצבי לחץ.

חסכון במס: בקרנות הגידור בנאמנות, תשלום מס רווחי הון מתבצע רק “ביציאה” (במימוש ההשקעה בפועל). יתרון דחיית המס הזה, במיוחד בטווחים של 10–15 שנים, נחשב ליתרון אדיר המגדיל את אפקט הריבית דריבית. בקרנות הפרטיות, לעומת זאת, המס משולם מדי שנה, גם אם ההשקעה לא מומשה.

רף כניסה נמוך: המוצר מוצע לציבור הרחב ללא סכום מינימום להשקעה (בניגוד למיליון שקל ומעלה בקרנות הפרטיות).

המחיר והאתגר הרגולטורי

לצד היתרונות, חשוב להכיר גם את החסרונות ואת הסיכונים:

עלויות גבוהות: הקרנות בנאמנות גובות לרוב דמי ניהול קבועים של 1% עד 1.5% (בדומה לקרנות מנייתיות אקטיביות), והעלות המשמעותית ביותר היא דמי הצלחה של כ-20% מהרווחים. עלות זו, שמטרתה למשוך מנהלים מתוחכמים, הופכת אותן ליקרות יותר מקרנות פסיביות.

סיכון מנוף: קרנות הגידור משתמשות לעיתים במנופים פיננסיים, מה שמגדיל את פוטנציאל התשואה אך גם את רמת הסיכון שאינה מתאימה לכל משקיע.

האיום הפוליטי (רגולציה תקועה): האיום הגדול ביותר על המשך הצמיחה כיום הוא רגולטורי. הקרנות הושקו לפי הוראת שעה שדרשה השלמת חקיקה ראשית בכנסת. עקב שינויים פוליטיים, השלמת החקיקה נתקעה, וכתוצאה מכך עשרות קרנות גידור חדשות שהגישו תשקיף “תקועות בצנרת הרגולטורית” ומחכות לאישור. למרות שרשות ניירות ערך האריכה את הוראת השעה, עדיין יש חשש שאם החוק לא יעבור במושב החורף הקרוב, המשך הפיתוח של הענף ייבלם.