הארכיטקטורה הפיננסית של שוק החיסכון ארוך הטווח בישראל עדה בשלהי אוגוסט 2026 לתהליך עמוק של הפקת לקחים וכיול מחדש של מנגנוני הקצאת הנכסים בבית ההשקעות אלטשולר שחם. לאחר חצי עשור שבו הוביל הבית את טבלאות התשואות והגיוסים, שרשרת של החלטות השקעה ריכוזיות – ובהן חשיפת יתר לשוק הסיני, פוזיציות אג”ח שליליות מול מחזור העלאות הריבית הגלובלי, ותת-חשיפה מתמשכת לשוק המניות המקומי שרשם ראלי פנומנלי – מחקה את פער התשואות ההיסטורי. המעבר ממשטר ניהול הנסמך על חזון ואורקל יחיד למערכת הסתברותית מבוזרת, מהווה תנאי הכרחי לשיקום אמון המוסדיים והחוסכים הציבוריים.

אנטומיה של שינוי מבני: מניהול אנכי לאוטונומיה סקטוריאלית

המשבר התפעולי והתשואתי, שבא לידי ביטוי בתשואה מצטברת של 33.1% בלבד ב-5 שנים במסלול ההשתלמות הכללי (מול ממוצע ענפי של 46.2%), אילץ את הנהלת אלטשולר שחם לבצע הפרדה קשיחה בין אסטרטגיה לטקטיקה. לפי המודל החדש, אלטשולר עצמו עוסק אך ורק בהקצאת הנכסים המאקרו-אסטרטגית (Macro Allocation) – כגון חלוקה גיאוגרפית, חשיפה מנייתית כוללת ושיעורי החזקת אג”ח קונצרני. מנגד, הבחירה הספציפית של ניירות הערך (Stock/Bond Picking) והמסחר השוטף מבוצעים באופן עצמאי לחלוטין על ידי ראשי התחומים, תוך ביטול תופעת “חתימת הבוהן” הבודדת שהייתה נהוגה בעבר.

את המענה המקצועי למגבלות אלו מובילים מנהלי סקטורים ייעודיים שנבחרו כדי לסגור פערים אנליטיים היסטוריים:

• שוק המניות והאג”ח המקומי: גיוסו של שמעון אוליאל (לאחר כ-20 שנה בבית ההשקעות אנליסט) נועד להעמיק את המחקר והחשיפה לחברות ריאליות בישראל ולתקן את חסר החשיפה לשוק המקומי.
• מניות חו”ל ותשתיות גלובליות: ניהול הפוזיציות הבינלאומיות חולק בין יותם עירוני לעידו שגיא, תוך התמקדות באנליזה פונדמנטלית מעמיקה של ענקיות הטכנולוגיה.
• נגזרים, ריביות ומט”ח: סער וינטראוב (סגנה של לאה פרמינגר) מנהל את הגידורים והמכשירים המורכבים, בעוד שחר גולדסטני מפקח על חוב קונצרני בחו”ל ודניאל מוטליס מנהל את זרוע האשראי והאלטרנטיבי.
• בקרה אסטרטגית: מינויה של נדין בודו-טרכטנברג (לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל) כיו”ר ועדת ההשקעות מציב גורם מרסן ומאתגר לתפיסות המאקרו של אלטשולר.

תמחור השוק, תהליך חקר הביצועים ומאזן המניה

האלמנט הניהולי הדרמטי ביותר שהוטמע בארגון הוא מנגנון חקר הביצועים הדו-שבועי (Attribution Analysis), אשר מנטר את תרומתה המדויקת של כל החלטת השקעה לביצועי הקופות. הדיסציפלינה החדשה מנטרלת הטיות פסיכולוגיות ומוודאת כי פוזיציות שאינן מייצרות אלפא ייסגרו במהירות, במיוחד בתקופות של תנודתיות קיצונית בשוקי המט”ח והחוב – כפי שחווה השוק בזמן הטלת המכסים בארה”ב והתפרצות אירועים גיאופוליטיים.

במקביל, הלחץ התשואתי והירידה בהיקף דמי הניהול משתקפים בחדות בשווי השוק של אלטשולר שחם גמל ופנסיה, הנסחרת כיום לפי שווי של כ-1.3 מיליארד שקל. אף שהמניה רשמה עלייה מתונה של 15% בשלוש השנים האחרונות, היא הציגה ביצועי חסר נחרצים מול מדד ת”א-פיננסים שזינק ב-222% באותה תקופה. כדי לגוון את מקורות ההכנסה ולפצות על הפדיונות, בית ההשקעות מרחיב את זרועות האשראי וההשקעות הלא-סחירות, כאשר בשוק מעריכים כי בהמשך עשויה להתבצע תמיכה תאגידית באמצעות מיזוג מלא של פעילות בית ההשקעות הפרטי לתוך החברה הציבורית.

פסקה מסכמת:

השינוי המבני והפרסונלי שמיישמת אלטשולר שחם מהווה מהלך מתבקש להתאמת הניהול המוסדי למורכבות הגוברת של השווקים הפיננסיים בשנת 2026. מנהלי הקצאת נכסים ואסטרטגים מבינים היטב כי פירוק מודל הניהול הריכוזי והחלפתו במנגנוני מחקר סקטוריאליים עצמאיים הם הדרך היחידה לצמצם תנודתיות קיצונית ולבנות עקביות תשואתית לאורך זמן. בטווח הבינוני, המבחן הריאלי של בית ההשקעות לא יימדד בהצהרות הנהלה או במינויי יוקרה, אלא ביכולת של מנהלי התחומים החדשים לייצר אלפא עקבית במרכיב המניות והחוב המקומי, ולסגור את פער התשואות מול המתחרים המובילים. עבור המשקיע והחוסך הנבון, המסקנה המרכזית היא שאין לבסס החלטות חיסכון ארוכות טווח על הילה של מנהל יחיד; חובה לבחון את עומק התשתיות האנליטיות, לוודא את רמת הפיזור של התיק, ולעקוב אחר עקביות הביצועים נטו לאחר ניכוי דמי ניהול, כדי להבטיח הגנה מרבית על כוח הקנייה הריאלי של החסכונות המשפחתיים.