ממשלת ארה”ב מתמודדת עם אתגר פיסקלי הולך וגובר, כאשר עלויות מימון גבוהות מאיימות להגדיל את הוצאות שירות החוב. תרחיש המוצג בגרף שסופק, המבוסס על תחזיות משרד התקציב של הקונגרס (CBO), מצביע על כך שריבית שתישאר מעל הנחות הבסיס עלולה להגדיל משמעותית את הגירעונות הפדרליים ולהעלות את יחס החוב הציבורי לתוצר לרמות שיא חדשות במהלך העשור הקרוב.

ריבית גבוהה יותר עלולה להגדיל משמעותית את הגירעונות הפדרליים

לפי הנתונים שהציג The Kobeissi Letter, אם הריבית הממוצעת תהיה גבוהה ב-150 נקודות בסיס מהתחזיות שפרסם CBO בפברואר 2026, הגירעונות המצטברים של ארה”ב עלולים לגדול בכמעט 6 טריליון דולר עד 2036. בתרחיש זה, הגירעון יגיע לכ-8.8% מהתוצר המקומי הגולמי, רמה שהמקור מתאר כגבוהה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, למעט התקופות החריגות של 2008 ו-2020.

תרחיש נוסף בגרף מניח כי הריבית הממוצעת תהיה גבוהה ב-50 נקודות בסיס מתרחיש הבסיס של CBO. במקרה זה, הגירעונות יגדלו בכמעט 2 טריליון דולר, ויחס החוב הציבורי לתוצר יגיע לכ-124% עד 2036. מדובר באומדנים המבוססים על תרחישים, ולא בתוצאות מובטחות. ההשפעה הפיסקלית בפועל תהיה תלויה במסלול הריבית, בצמיחה الכלכלית, בהכנסות הפדרליות, בהוצאות הממשלה ובמבנה מועדי הפירעון של החוב הקיים.

יחס החוב לתוצר עלול להגיע לרמות שיא

הגרף משווה בין תרחיש הבסיס של CBO לבין שני תרחישים שבהם הריבית גבוהה יותר. לפי תרחיש הבסיס, יחס החוב הציבורי לתוצר יגיע לכ-120% עד 2036. אם הריבית הממוצעת תהיה גבוהה ב-50 נקודות בסיס מהתחזיות, היחס יעלה ל-124%, ואילו עלייה של 150 נקודות בסיס תביא אותו ל-133%.

יחס החוב לתוצר מודד את החוב הפדרלי המוחזק בידי הציבור ביחס לגודל הכלכלה. עלייה ביחס עשויה להצביע על כך שהחוב מצטבר בקצב מהיר יותר מיכולת הכלכלה לתמוך בו. הוצאות ריבית גבוהות עלולות גם ליצור אפקט מעגלי: גיוס חוב נוסף מגדיל את היקף החוב שיש לממן, בעוד ריבית גבוהה מעלה את עלות שירות החוב. עם זאת, היחס לבדו אינו קובע את יכולתה של ממשלה ללוות כספים; גם הצמיחה הכלכלית, מעמדו הבינלאומי של הדולר, הביקוש מצד המשקיעים והאמינות הפיסקלית משפיעים על כך.

תשואות אג”ח האוצר ומדיניות הפדרל ריזרב נותרות גורמים קריטיים

הפרסום שסופק מציין כי תשואת אג”ח האוצר האמריקאיות ל-10 שנים הגיעה לאחרונה לכ-5.30%, רמה הגבוהה בכ-100 נקודות בסיס מהריבית הממוצעת ש-CBO צופה לעשור הקרוב. ההשוואה ממחישה עד כמה מצבה הפיסקלי של הממשלה עשוי להיות רגיש לעלויות המימון, אך תשואת שוק בנקודת זמן מסוימת אינה שקולה ישירות לריבית הממוצעת על כלל החוב הקיים של הממשלה. לאג”ח האוצר מועדי פירעון שונים, ושינויים בתשואות השוק משפיעים בהדרגה על הוצאות הריבית הפדרליות, ככל שהחוב מונפק מחדש או ממוחזר.

תשואות גבוהות יותר עשויות לשקף אינפלציה מתמשכת, ציפיות לצמיחה חזקה יותר, גידול בהנפקות אג”ח האוצר או דרישה לפיצוי גבוה יותר מצד המשקיעים עבור החזקת חוב לטווח ארוך. הפחתות ריבית מצד הפדרל ריזרב עשויות להקל חלק מלחצי המימון בטווח הקצר, אך הן לא יפחיתו בהכרח את התשואות ארוכות הטווח של אג”ח האוצר ולא יבטלו את הגירעונות המבניים. הפדרל ריזרב קובע את המדיניות המוניטרית באופן עצמאי, בעוד שהתוצאות הפיסקליות תלויות בהחלטות הקונגרס והממשל.

בהמשך, המשקיעים יעקבו אחר תשואות אג”ח האוצר, האינפלציה, הצמיחה הכלכלית, תחזיות התקציב הפדרלי ומגמת תשלומי הריבית. אם עלויות המימון יישארו מעל הנחות הבסיס לאורך תקופה ממושכת, הוצאות שירות החוב עלולות להפעיל לחץ נוסף על התקציב הפדרלי ולהגביר את חשיבותן של ההחלטות בתחום המדיניות הפיסקלית. עבור משקיעים בישראל ובעולם, שינויים בצורכי המימון של ארה”ב ובתשואות אג”ח האוצר חשובים משום שהם משפיעים על תנאי המימון הבינלאומיים, על שוקי המטבע ועל תמחור הנכסים הפיננסיים. השאלה המרכזית היא אם הצמיחה הכלכלית והכנסות הממשלה יוכלו להדביק את קצב העלייה בעלויות המימון של החוב הפדרלי ההולך ומתרחב.