הזהב מנסה להתאושש לאחר שבועות של ירידות חדות, עם עלייה של יותר מ-4% וחזרה לרמות מעל 4,500 דולר לאונקיה, מה שמציב אותו במסלול לעלייה השבועית הראשונה מאז תחילת הסכסוך במזרח התיכון. המהלך מגיע כאשר משקיעים נכנסים לרכוש בירידות לאחר ירידה של כמעט 15% מאז סוף פברואר. עם זאת, למרות ההתאוששות, סביבת השוק הרחבה מצביעה על שינוי בתפקידו של הזהב, כאשר חששות אינפלציה וציפיות לעליית ריבית ממשיכים ללחוץ על הסנטימנט.

קניות בירידות מניעות התאוששות בטווח הקצר

הראלי האחרון בזהב נראה מונע בעיקר ממיצוב טקטי ולא משינוי יסודי בתחזית. לאחר תיקון חד, משקיעים מנצלים את רמות המחיר הנמוכות יותר, מה שמוביל להתאוששות חדה אך ייתכן שגם שברירית.

מחיר הזהב הספוט עלה לכ-4,550 דולר לאונקיה, והתאושש מהפסדים קודמים תוך ביצועים חזקים בסשן שבו מתכות יקרות נוספות כמו כסף, פלטינה ופלדיום גם רשמו עליות. עם זאת, יש לראות התאוששות זו בהקשר רחב יותר. המתכת עדיין נמוכה משמעותית מהשיאים האחרונים, מה שמשקף את עוצמת הירידות שנגרמו עקב שינוי בתנאי המאקרו.

סוג זה של תנועת מחירים אופייני לסביבות תנודתיות, שבהן התאוששויות קצרות טווח מונעות מהתאמות מיקום ולא משינויים מתמשכים בגורמים הבסיסיים.

חששות אינפלציה וציפיות לריבית מגבילים את העלייה

האתגר המרכזי עבור הזהב נותר הזינוק במחירי הנפט והלחצים האינפלציוניים הנובעים מכך. ככל שעלויות האנרגיה עולות בעקבות שיבושים במזרח התיכון, השווקים מתמחרים יותר ויותר את האפשרות שהפדרל ריזרב ישמור על ריבית גבוהה לאורך זמן—ואולי אף ישקול הידוק נוסף.

עבור הזהב, מדובר באתגר קריטי. כנכס שאינו נושא תשואה, האטרקטיביות שלו פוחתת כאשר הריבית עולה ותשואות האג”ח הופכות לאטרקטיביות יותר. דינמיקה זו תרמה להתנהגות החריגה של הזהב במהלך הסכסוך, כאשר הוא נסחר יותר כנכס סיכון מאשר כמקלט בטוח מסורתי.

הקשר ההפוך בין זהב לנפט הפך בולט יותר, מה שמדגיש שינוי במוקד המשקיעים מפחד גיאופוליטי לסיכון אינפלציוני. בסביבה זו, הזהב כבר אינו גידור ברירת מחדל—הוא מתחרה עם נכסים נושאי תשואה על הקצאת הון.

מכירות של בנקים מרכזיים מוסיפות לחץ מבני

מעבר לגורמים המאקרו-כלכליים, התפתחויות בפעילות הבנקים המרכזיים מוסיפות אי-ודאות חדשה. מכירה והחלפה של כ-60 טון זהב על ידי טורקיה—בשווי של יותר מ-8 מיליארד דולר—מהווה שינוי משמעותי מהמגמה של רכישות חזקות מצד המגזר הרשמי שתמכו במחירים בשנים האחרונות.

אם בנקים מרכזיים נוספים ילכו בדרך דומה, הדבר עשוי לפגוע באחד מעמודי התווך המרכזיים של התזה השורית לטווח הארוך עבור הזהב. הצורך לשמור על יציבות מטבע ולהגיב לעלויות אנרגיה גבוהות עשוי להוביל רשויות מוניטריות להעדיף נזילות על פני צבירה.

שינוי זה משקף גם חוסר איזון גלובלי רחב יותר. ככל שמדינות תלויות יבוא אנרגיה מתמודדות עם עלויות גבוהות יותר, יכולתן להקצות רזרבות לזהב עשויה להיחלש, ולשנות את דינמיקת הביקוש ברמה המבנית.

הגיאופוליטיקה מוסיפה תנודתיות—אך לא כיוון

למרות הסכסוך המתמשך במזרח התיכון, כולל חילופי אש ושיבושים בנתיבי שיט מרכזיים כמו מצר הורמוז, הזהב לא הגיב בצורה ההגנתית המסורתית שלו. במקום זאת, הוא נע במידה רבה יחד עם נכסי סיכון, מה שמחזק את ההבנה שגורמים מאקרו-כלכליים גוברים כיום על גורמים גיאופוליטיים.

סגירת נתיבי סחר מרכזיים וההשפעה על שרשראות אספקה גלובליות ממשיכים להוסיף תנודתיות לשווקים. עם זאת, עבור הזהב, התפתחויות אלו מתקזזות על ידי ההשלכות האינפלציוניות שהן יוצרות, אשר מחזקות את הצורך במדיניות מוניטרית הדוקה יותר.

תחזית: התאוששות שברירית בשוק משתנה

בהמשך, מסלולו של הזהב יהיה תלוי בשאלה האם הלחצים האינפלציוניים ייחלשו או יתגברו. התייצבות במחירי הנפט ותחזית ריבית מתונה יותר עשויות לתמוך בהתאוששות יציבה יותר. מנגד, אינפלציה מתמשכת המונעת מאנרגיה ומכירות אפשריות של בנקים מרכזיים עשויות להגביל עליות ולהשאיר את המחירים תנודתיים.

לעת עתה, ההתאוששות נראית טקטית יותר מאשר מבנית. משקיעים פועלים בסביבה מורכבת שבה הקורלציות המסורתיות נשברות, ותפקידו של הזהב מוגדר מחדש בזמן אמת. השבועות הקרובים יהיו קריטיים בקביעת האם התאוששות זו תהפוך למגמה רחבה יותר—או תישאר כהפוגה זמנית במסגרת תמחור מחדש רחב יותר.