איראן החריפה את מערכת הגרילה הא-סימטרית במצרי הורמוז ופנתה לטקטיקות ימיות חשאיות כדי לשבש את השיט המסחרי ולהשיב לעצמה מנופי לחץ בצוואר הבקבוק האנרגטי הקריטי ביותר בעולם. בתגובה לפעולות הרתעה של כוחות ימיים בינלאומיים — לרבות תקיפות ממוקדות שביצעה ארה״ב נגד סוללות טילים של משמרות המהפכה (IRGC) באי קשם — טהראן נשענת יותר ויותר על רחפנים וכשב״מים תת-ימיים בעלי חתימה נמוכה, שדות מוקשים ללא הבחנה ופשיטות של סירות מהירות מבוזרות. שינוי טקטי זה מסמן שלב תנודתי ומסוכן בעימות האזורי, ומאלץ את דסקי הסחורות בעולם להתמודד עם שיבושי שיט מתמשכים בעורק שדרכו משונעים כ-20% מכלל צריכת הנפט העולמית.

חבלה א-סימטרית והפיכת נתיבי השיט הבינלאומיים לנשק

לפי דוחות מודיעין ימי אזוריים ורשויות ספנות מסחריות, הזרוע הימית של משמרות המהפכה עברה מיירוט כלי שיט קונבנציונלי על פני המים ללוחמת התשה חשאית. מאז שלהי הקיץ הפעילו הכוחות האיראניים צוללות אוטונומיות מתאבדות, לצד מוקשים ימיים מעוגנים ומוקשי עלוקה מתקדמים. יעילותן הקטלנית של טקטיקות אלו הומחשה ביום שלישי, כאשר שלוש מכליות נפט מסחריות פגעו במוקשים ימיים ועלו באש במבואות הדרומיים של המצר, לאחר שניסו לשוט בנתיבים עוקפים כדי לחמוק מנקודות הביקורת האיראניות.

המעבר לפעולות גרילה מציב אתגרים מבצעיים כבדים בפני כוחות המשימה הימיים של המערב, הפועלים במשימות ליווי מטעם הכוח הימי המשולב (CMF). בניגוד לסוללות מכ״ם קבועות ולמשגרי טילי חוף-ים הניתנים לאיתור ולהשמדה בתקיפות אוויריות מדויקות, חימושים תת-ימיים משוטטים ומבצעי מיקוש בסירות קטנות מציגים חתימת מכ״ם אפסית וזמני פריסה מיידיים. באמצעות הדרישה כי כלי שיט מסחריים יתחברו למערכות מעקב איראניות תחת איום בחבלה צבאית, טהראן מנסה לבסס ריבונות בפועל (דה-פקטו) על נתיבי השיט הבינלאומיים, מבלי להיגרר לעימות חזיתי ישיר מול קבוצות הקרב של נושאות המטוסים האמריקאיות.

זינוק בדמי ההובלה והשלכות על תיקי הנכסים בישראל

התרחבות הלוחמה הימית החשאית הנחיתה מהלומה מיידית על הלוגיסטיקה הימית העולמית ועל שוקי ההון באזור. חתמי הביטוח הימי בלוידס (Lloyd’s of London) הקפיצו את פרמיות סיכוני המלחמה לשיאים של כמה שנים, מה שמאלץ את בעלי האוניות לגלגל עלויות ביטוח מופקעות, דמי ליווי מיוחדים ומעקפים ממושכים ישירות לתוך תעריפי החכירה. חוזי נפט ה-Brent, שנסוגו קודם לכן לעבר 104 דולר לחבית בתקווה להפסקת אש זמנית, זינקו בחדות כאשר סיכוני האספקה הפיזית גברו על הגישושים הדיפלומטיים. מחירי האנרגיה ערוכים כעת לזינוקים לעבר רמות של בין 120 ל-130 דולר אם תנועת המכליות תשתבש עוד יותר.

עבור מנהלי השקעות מוסדיים בישראל ותמונת המאקרו המקומית, התבססות טקטיקות הגרילה בהורמוז נושאת השלכות רוחביות עמוקות על מגוון אפיקי ההשקעה. שיבוש מתמשך בנתיבי היצוא של המפרץ הפרסי מעצים את לחצי אינפלציית העלויות בעולם, ומקשה על בנק ישראל להוריד את הריבית במשק על רקע הוצאות הביטחון הגבוהות. בבורסה לני״ע בתל אביב (TASE), פרמיית הסיכון באנרגיה תומכת אמנם בתמחור מאגרי הגז הטבעי במזרח הים התיכון, אך מכבידה על מניות הקמעונאות, התחבורה והתעשייה הסופגות את התייקרות עלויות השילוח הבינלאומי. בהתאם לכך, קרנות הפנסיה ומנהלי התיקים בארץ שומרים על הקצאות דפנסיביות בנזילות דולרית ובאג״ח ממשלתיות במח״מ קצר, במטרה לספוג זעזועי אינפלציה חיצוניים.

מבט לעתיד: אמצעי זיהוי, נתיבים עוקפים ומדיניות לאחר הבחירות

בימי המסחר הקרובים, שחקני השוק יעקבו בדריכות אם כוחות הקואליציה הימית יציבו ספינות ייעודיות לנטרול מוקשים ומערכות אקוסטיות תת-ימיות לטיהור נתיבי השיט בהורמוז. המשתנים המרכזיים למעקב כוללים את היקף תנועת המכליות המסחריות במצר, שיעור הניצול של צינורות הנפט העוקפים של ארמקו הסעודית (Aramco) ו-ADNOC לעבר ים סוף ומפרץ עומאן, והצהרות מדיניות החוץ של וושינגטון עם תום בחירות האמצע בארה״ב. אם התקיפות הא-סימטריות יימשכו ללא מענה, הכלכלה העולמית תעמוד בפני צוואר בקבוק לוגיסטי ממושך שעלול לשבש את יעדי בלימת האינפלציה של הבנקים המרכזיים; מנגד, הרתעה ימית אפקטיבית או הסכם ביטחוני אזורי מהימן יפרקו במהירות את פרמיית הסיכון הספקולטיבית לאורך עקום מחירי האנרגיה.