הירידה האחרונה בזהב מציתה מחדש דיון מוכר בשווקים הגלובליים: האם מדובר בשבירה כלפי מטה, או בהכנה לגל העליות הבא? בעוד לחצי האינפלציה מתחדשים והמתחים הגיאופוליטיים מתעצמים, המתכת היקרה מוצאת את עצמה בין תשואות עולות לבין ביקוש לנכסי מקלט בטוח. על רקע זה, הכלכלן פיטר שיף מציג הקבלה בולטת למשבר הפיננסי הגלובלי של 2008—וטוען כי הירידה הנוכחית עשויה להיות מבשרת לעלייה דרמטית.

תבנית מוכרת: הדים מ-2008

התזה של שיף נשענת על סימטריה היסטורית. בשלבים המוקדמים של משבר 2008, הזהב ירד בחדות—ורק לאחר מכן יצא לראלי משמעותי כאשר ההקלה המוניטרית והסיכונים המערכתיים החריפו. כיום, הזהב ירד בכ-27% מהשיאים האחרונים, נתון שמשקף במידה רבה את היקף התיקון הקודם.

ההשוואה אינה טכנית בלבד. בשתי התקופות, השווקים הגיבו בתחילה להידוק תנאים פיננסיים וללחצי נזילות במכירת זהב, ורק בהמשך תימחרו אותו גבוה יותר כאשר הריביות הריאליות ירדו ואי-הוודאות המאקרו-כלכלית העמיקה. התחזית של שיף לתנועה אפשרית לעבר 11,400 דולר מרמזת על כמעט שילוש מהרמות הנוכחיות, בהנחה שמסלול דומה יתממש.

לחצים מאקרו-כלכליים: תשואות, נפט ומדיניות הפד

בטווח הקצר, הזהב ניצב בפני רוחות נגד משמעותיות. הפדרל ריזרב שמר על ריביות בטווח של 3.5%–3.75%, תוך איתות על זהירות כאשר סיכוני האינפלציה נמשכים. דבריו של ג’רום פאוול הדגישו את ההשפעה האינפלציונית של עליית מחירי האנרגיה, וחיזקו את הציפיות לסביבת ריבית גבוהה לאורך זמן.

במקביל, תשואות אג”ח ממשלת ארה”ב זינקו, כאשר התשואה ל-10 שנים טיפסה מעל 4.4%. תשואות גבוהות מגדילות את העלות האלטרנטיבית של החזקת נכסים שאינם נושאי תשואה כמו זהב, ולעיתים קרובות מובילות למכירות בטווח הקצר.

לכך מתווספת ההתאוששות במחירי הנפט, המונעת בין היתר על ידי מתחים גיאופוליטיים הקשורים לאיראן. מחירי נפט גבוהים מזינים את ציפיות האינפלציה, ויוצרים סביבה מורכבת שבה תפקידו המסורתי של הזהב כהגנה מפני אינפלציה נדחק זמנית על ידי הידוק מוניטרי.

אותות מנוגדים: שווקי נייר לעומת ביקוש פיזי

למרות חולשת המחירים, מגמות הביקוש הבסיסיות מספרות סיפור שונה. הבנק המרכזי של סין המשיך ברצף רכישות הזהב שלו, עם 16 חודשים רצופים של קניות. רכישות מתמשכות אלו משקפות שינוי רחב יותר בקרב בנקים מרכזיים לעבר גיוון יתרות הרזרבה הרחק מהדולר האמריקאי.

גם תחזיות מוסדיות נותרות חיוביות. בנקים גדולים מציבים יעדי מחיר לסוף השנה בטווח של 6,000 עד 6,300 דולר, מה שמרמז כי הרמות הנוכחיות עשויות לייצג שלב התבססות ולא ירידה מבנית.

הפער בין דינמיקת המסחר ב”זהב נייר” לבין הביקוש הפיזי מדגיש מתיחות מרכזית בשוק. בעוד זרימות אלגוריתמיות ומקרו-כלכליות שולטות בתמחור בטווח הקצר, מגמות הצטברות ארוכות טווח עשויות לספק בסיס יציב יותר.

סנטימנט, אסטרטגיה ומה הלאה

הירידה האחרונה בזהב מדגישה פרדוקס שוק קלאסי: נכסים נחלשים לעיתים דווקא כאשר הבסיס הפונדמנטלי שלהם מתחזק. הטיעון של שיף מאתגר את הנרטיב הרווח, ומציע כי המכירה משקפת ביטחון יתר במדיניות מוניטרית ולא הידרדרות בנתונים הבסיסיים.

בהמשך, כיוון הריביות הריאליות יהיה גורם מכריע. אם האינפלציה תימשך בזמן שהצמיחה תאט, הבנקים המרכזיים עשויים לעמוד בפני לחץ להקל—מה שעלול להצית מחדש את המומנטום החיובי של הזהב. מנגד, תשואות גבוהות מתמשכות עשויות להאריך את שלב ההתבססות.

עבור המשקיעים, המפתח טמון בהבחנה בין תנודתיות מחזורית לבין שינויים מבניים. האם הרגע הנוכחי יתברר כשחזור של 2008 או כמשטר מאקרו שונה לחלוטין—תלוי בהתפתחות האינפלציה, המדיניות והסיכונים הגיאופוליטיים בחודשים הקרובים.