המתכת הלבנה חוזרת למרכז הבמה. גירעון היצע מתמשך, עלייה בביקוש התעשייתי והתעניינות אסטרטגית גוברת החיו מחדש שאלה שבעבר נחשבה שולית: האם כסף עשוי באמת להגיע לרמות תלת־ספרתיות? מה שהתחיל כתזה נועזת של קומץ גורמים בתעשייה נכנס כעת לדיון המרכזי, כאשר דינמיקות השוק משתנות מתחת לפני השטח.

גירעון רב־שנתי יוצר לחץ מתגבר בשוק

הדיון סביב גירעון ההיצע בכסף התפתח מספקנות להכרה גוברת, אפילו בקרב המבקרים. מנהלים בענף הכרייה מצביעים על פער מתרחב בין הייצור השנתי לצריכה הגלובלית, וטוענים כי השוק עשוי להיות הדוק הרבה יותר ממה שמשקפים הנתונים הרשמיים. לדבריהם, נתוני המיחזור אינם מלאים, מדווחים בחסר ותלויים במידה רבה במפעלי זיקוק פרטיים שאינם חושפים כמויות. במקביל, המלאים שמעל פני הקרקע נשחקים בהדרגה — מה שמחזק את ההבנה שהגירעון הוא מבני, לא מחזורי.

לאי־איזון זה יש השלכות משמעותיות לטווח הארוך. מנהיגי התעשייה אומרים כי ללא מחירים גבוהים באופן מהותי, חברות כרייה אינן יכולות להצדיק הוצאות הון גדולות הנדרשות לפתיחה או הרחבה של פרויקטי כסף משמעותיים. מבחינתם, כסף ברמת תלת־ספרתית אינו חלום ספקולטיבי, אלא מחיר שמפצה באופן בסיסי על עלויות הפקה עולות, אתגרים גאולוגיים וסיכוני השקעה שהתגברו בעשור האחרון.

זינוק בביקוש התעשייתי מגדיר מחדש את חשיבותו האסטרטגית של הכסף

הזהות הדואלית של כסף — גם מתכת יקרה וגם סחורה תעשייתית — הופכת אותו לרגיש במיוחד לשינויים טכנולוגיים. המגזרים המובילים את החדשנות העולמית — אנרגיה סולארית, רכבים חשמליים, ייצור שבבים ואלקטרוניקה מתקדמת — כולם נשענים על המוליכות החשמלית והתרמית שאין לה מתחרים. עם התרחבות מהירה של אימוץ האנרגיה המתחדשת והשקעות עולמיות בתשתיות דיגיטליות ואנרגטיות, הביקוש לכסף צפוי לצמוח בקצב שהפקת הכרייה המסורתית מתקשה להתאים אליו.

אחד המנועים המרכזיים הוא ההתרחבות המהירה של תעשיית הסולאר. יצרנים גילו כי הגדלת כמות הכסף משפרת את היעילות, ומחזקת את מעמדו של הכסף כחומר בלתי ניתן להחלפה. במקביל, מדינות כמו הודו מתקדמות באגרסיביות בפריסת סולאר רחבת־היקף, מה שמרמז כי הלחץ התעשייתי על שוק הכסף עשוי לעלות הרבה מעבר לרמות הנוכחיות. שינוי זה, לצד היצע כרייה מדשדש או יורד, ממקם את הכסף מחדש — מסחורה בעלת נוכחות חלקית למשאב אסטרטגי מהמעלה הראשונה.

חשיבה מחדש על נרטיב הכסף — והאפשרות להתנתק מזהב

עשרות שנים שמחיר הכסף הושפע ממחיר הזהב. אולם מספר הולך וגדל של אנליסטים טוענים כי מסגרת זו כבר אינה משקפת את המציאות הכלכלית או הטכנולוגית. בעוד יחס הכרייה הטבעי בין המתכות הוא בערך ‎7:1‎, יחס המחיר בשוק נמצא ברמות גבוהות פי כמה וכמה — מה שמייצר, לדעתם, עיוות יסודי.

תומכי “תזת ההתנתקות” טוענים שלאחר שהמשקיעים יתחילו לראות בכסף מתכת תעשייתית קריטית — ולא רק מתכת מוניטרית משנית — מודל התמחור עשוי להשתנות באופן מהותי. התפיסה היא שמחיר הכסף עשוי לעבור רה־פרייסינג מהיר, בעקבות טריגר כמו הכרזה רגולטורית, כניסת משקיע גדול או סיקור תקשורתי נרחב על מצוקת ההיצע. בתרחיש כזה, הכסף עשוי “להדביק” במהירות רמות מחירים שמשקפות טוב יותר את נדירותו וחשיבותו התעשייתית.

האם כסף ב־100 דולר הוא תרחיש ריאלי?

תחזיות המחיר לכסף הפכו רחבות ומגוונות. הערכות שמרניות צופות מעבר הדרגתי לטווח של ‎60–90‎ דולר בשנים הקרובות, עם התעצמות הגירעונות המבניים. תחזיות אסרטיביות יותר, המתבססות על מגבלות היצע ועל קשיי השקעות הוניות, טוענות כי כסף תלת־ספרתי הוא תרחיש סביר לטווח הארוך.

מה שמבדיל את תנאי השוק הנוכחיים ממחזורים קודמים הוא שילוב נדיר של צמיחת ביקוש תעשייתי, מחסור בהשקעות כרייה חדשות, ירידה במלאים ועלייה בהתעניינות מצד משקיעים מוסדיים. אנליסטים התומכים בתזה התלת־ספרתית טוענים שהשוק מתקרב לנקודת מפנה, שבה מגבלות ההיצע יהפכו לבלתי ניתנות להכחשה והמחירים יידחפו לעלייה מהירה.

את התנודתיות של הכסף לא ניתן להתעלם. המתכת מגיבה בעוצמה לציפיות ריבית, תנודות מטבע, סיכונים גאופוליטיים ושינויים בסנטימנט המשקיעים. כל אחד מהגורמים הללו עשוי להאט את המומנטום — או להצית אותו. אך אם הביקוש התעשייתי ימשיך לעלות בזמן שההיצע יתקשה להדביק את הקצב, מנגנון התמחור ארוך הטווח עשוי להגיע לרמה חדשה שתשנה באופן יסודי את שוק הכסף.