שרשראות האספקה בארה״ב נכנסות לתקופה של יציבות שקטה אך מתעתעת, כאשר גל הולך וגובר של יציאת חברות משאיות הופך לנקודת לחץ קריטית עבור לוגיסטיקת האוקיינוס. הירידה בהיקפי המכולות הבינלאומיות אמנם הקלה זמנית על הגודש בנמלים וברמפות הרכבת, אך מומחי לוגיסטיקה מזהירים כי ירידה מבנית בקיבולת ההובלה במשאיות עשויה ליצור צווארי בקבוק חמורים כבר ב-2026 — במיוחד אם הביקוש יתאושש. למרות שפעילות הנמלים יציבה כיום בכל חופי ארה״ב, הסיכון הוא לא בהיקפי התנועה הנוכחיים — אלא בזמינות הנהגים הנדרשים לשינוע מטענים אל פנים היבשת.

שקט על פני השטח — אך סיכונים מבניים מעמיקים

על פי מדד Freight Index של ITS Logistics, מסופי הנמלים, חברות האוקיינוס ורמפות הרכבת פועלים ברמות “נורמליות”. הירידה בנפחי היבוא והיצוא סיפקה הפוגה מבורכת לאחר שתי שנות תנודתיות קיצונית בשרשרת האספקה העולמית. עם זאת, אותו דו״ח מדגיש כי התעשייה נכנסת לתקופת מעבר המאופיינת בצמצום קיבולת המשאיות, בעלויות תפעול גוברות ובאי ודאות רגולטורית.

מיתון ההובלה — אחד הארוכים בהיסטוריה הלוגיסטית המודרנית של ארה״ב — דחף את מחירי הנסיעות לרמות לא רווחיות עבור אלפי מובילים קטנים ובינוניים. חברות אלו, שכבר מתמודדות עם עלויות דלק גבוהות, ביטוחים יקרים, מימון ציוד ומחסור בכוח אדם, נסגרות בקצב מואץ. קיבולת שהייתה בשפע ב-2022 נעלמת בשקט — ומציבה סיכון משמעותי ללוגיסטיקת האוקיינוס כאשר המחזור יתאפיין בעלייה מחודשת.

לחצים רגולטוריים מגבירים את חומרת המצב

מעבר לכוחות השוק, צעדי אכיפה פדרליים חדשים המכוונים לנהגים בעלי רישיונות נהיגה בינלאומיים (CDL) ולאלו בעלי מוגבלות בשפה האנגלית, עשויים להוציא מהמערכת עד 600,000 נהגים. זהו צמצום דרמטי — ומהגדולים בהיסטוריה של ענף המטענים האמריקאי.

ITS Logistics מזהיר שמהלך זה, בשילוב עם קריסת מובילים מתמשכת, עלול ליצור “חוסר איזון מבני חמור” בין מספר הנהגים הקיים לבין הצורך האמיתי בשוק. בחוף המערבי כבר נרשמה עלייה בפעילות הובלות בנובמבר, כאשר שולחים מנסים להבטיח קיבולת לפני שייווצרו מחסורים. דפוס התנהגות זה — הקדמת ביקושים או הזמנת יתר (overbooking) — הוא לעיתים קרובות סימן מוקדם להידוק השוק.

נקודת מפנה אפשרית ב-2026

אם ההצטמצמות בקיבולת ההובלה במשאיות תימשך בעוד שהיקפי ההובלה האוקיינית יתחילו להתאושש במחזור הבא, ארה״ב עלולה להתמודד עם תרחיש שבו הנמלים פועלים במלואם — אך אין מספיק משאיות להוביל את המטען אל פנים היבשת. מדובר בתרחיש המזכיר משברי גודש קודמים — אך מסיבה חדשה: לא יותר מדי מטען, אלא מעט מדי משאיות.

עבור השולחים, האתגר כעת הוא תכנון אסטרטגי מוקדם. חברות התלויות בהובלות ארוכות טווח יצטרכו לבחון פיזור פתרונות, כגון מעבר לתובלה משולבת (intermodal), עבודה עם מובילים אזוריים, או הסכמי קיבולת ייעודיים. ספקי לוגיסטיקה מצדם כבר נערכים לסביבה שבה זמינות נהגים — ולא תפוקת הנמלים — תהפוך לגורם המרכזי בנזילות שרשרת האספקה.

מבט קדימה

עם שנת 2026 שמסומנת כנקודת מפנה אפשרית, 12 החודשים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת האם ההפרעות הנוכחיות — עדיין ניתנות לניהול — יהפכו למגבלות מערכתיות. מעקב אחר אכיפה רגולטורית, שיעורי יציאת מובילים מהשוק, ושינויים מוקדמים בהתנהגות השולחים יהיה חיוני.

אם הביקוש יתאושש מהר יותר מקצב החזרת הקיבולת, ארה״ב עלולה להתמודד עם צוואר בקבוק לוגיסטי מסוג חדש — לא כזה שמקורו בנמלים משובשים, אלא במחסור מקומי בנהגי משאיות.