נגיף הקורונה אשר פרץ לחיינו בינואר האחרון הוביל ללא מעט השלכות בריאותיות משמעותיות, אולם גם השלכות כלכליות אשר עתידות להפוך את השנה הקרובה לשנה מטלטלת במיוחד. בסקירה זו ננסה להבין מהם הצעדים שננקטו מצד ממשלת ישראל, והאם הם אכן יצליחו לחלץ את ישראל מהמשבר הכלכלי החמור.

נגיף הקורונה: טלטלה עזה במגזר העסקי והציבורי בישראל

כאשר המקרה הראשון של נגיף הקורונה אשר התגלה בסין בדצמבר האחרון התגלה, סביר להניח כי אף אחד במדינת ישראל לא חשב כי מדובר בנגיף אשר עתיד לחולל משבר אמיתי וחריף, כפי שהתרחש רק מספר חודשיים ספורים לאחר מכן. מאז התגלה החולה הראשון בישראל, עברה המדינה טלטלה עזה אשר השפעותיה עוד אינן ידועות במלואן. אם לפני משבר הקורונה מדינת ישראל הייתה בתנופה אדירה בפן הכלכלי והפיתוח, בחודשיים האחרונים הציבור בישראל רואה מספרים מבהילים – מעל למיליון מובטלים, עשרות אלפי בתי עסק קורסים ועתיד כלכלי לא ברור בעבור מאות אלפי עצמאיים אשר נותרו מתוסכלים וכואבים לאור חוסר ההתמודדות (לטענתם) של ממשלת ישראל בכל הקשור לטיפול למשבר. אין ספק כי המנצחת הגדולה היא מערכת הבריאות בישראל אשר לאחר שנים של קיצוץ זוכה סוף סוף לתקציבי עתק בעבור הכנת התשתית לצורך המלחמה בנגיף, כולל שחרור של תקציבי עתק בעבור רכישה של ציוד רפואי, מכונות הנשמה ומיטות אשפוז. אולם, המחיר הכלכלי עתיד לשנות את התנהלות הכלכלה והחיים בישראל בשנה הקרובה וכנראה גם בשנים הבאות.

מעל לחצי מיליון מובטלים – האם המדינה תצליח לעזור לכולם?

ע”פ מחקר מקיף של המוסד לביטוח לאומי, כ 20% מהישראלים אשר הוצאו לחל”ת בעקבות סגירת מקומות העבודה לא יחזרו לעבודתם. למעשה, מדובר במספר מפחידים ודרמטיים: חצי מיליון מובטלים אשר יקבלו דמי אבטלה בסך 2.5 מיליארד שקלים וחצי, בכל חודש. בשנה רגילה משלם הביטוח הלאומי כשלושה מיליארד שקלים, ולכן ככל שמספר המובטלים ימשיך לטפס, הביטוח הלאומי לא יצליח לשלם (במסגרת התקציב) את אותם דמי אבטלה. כבר שנים רבות שהביטוח הלאומי מתריע על כך כי הוא נמצא על סף הקצה, וזאת בשל גבייה נמוכה וכן אי השתלבות של קהילות בשוק העבודה. המצב החדש אשר נכפה על אזרחי ישראל הוביל עשרות אלפי שכירים לתהומות שלא נראו כמותן, בעיקר בשל הוצאתם לחל”ת ללא תאריך יעד ברור. בפרוץ המשבר נרשמו בביטוח הלאומי כמיליון מובטלים, אולם נכון להיום מספרם הולך ויורד. עדיין, מדובר במספרים גבוהים מאוד ביחס למה שהכרנו – אחוז אבטלה גבוה אשר דורש היערכות מחודשת מצד הממשלה. לאור אי היכולת של הביטוח הלאומי לשלם את דמי האבטלה לשכירים, המושכות יעברו למשרד האוצר, באם אכן ייגמר תזרים המזומנים. משרד האוצר התחייב כי הוא זה שישלם את דמי האבטלה למובטלים. אולם נשאלת השאלה, מהיכן יגיע הכסף? בשנה שבה חברות רבות עתידות לצמצם את היקף הפעילות או לעבור  למודל של פרילנסרים, תשלום המיסים יצנח. משום כך, ייאלץ משרד האוצר לקחת הלוואות מהציבור בישראל – דרך הגופים הפיננסים, ובראשם גופי הפנסיה. היקף ההלוואה איננו ידוע, אולם ניתן לומר כי הריבית הגבוהה תאלץ את משרד האוצר לחשוב על מקורות מימון נוספים בעבור תשלום דמי האבטלה. דרך מימון נוספת היא באמצעות בנק ישראל, דרך רזרבות מטבע החוץ. מדובר בהיקף של יותר מ 100 מילארד דולר, וניתן להשתמש בכסף לצורך הלוואה למדינה. במידה ואכן התרחיש הזה יתקיים, עלול להתרחש בישראל מצב של אינפלציה ועליית מחירים משמעותית בשל היקף ההלוואה וכן ירידה בערך השקל אשר עד לפני פרוץ המשבר היה בשיאו מבחינת ערכו. מדובר עדיין בהערכות, ולכן רק הזמן והשתלבות מחודשת של העובדים בשוק העבודה תאפשר למשרד האוצר וכן לביטוח הלאומי להתכונן לקראת העידן החדש.

מענק לעצמאים – תנאי סף דרקוניים

לאחר שנים שרבות שציבור העצמאים בישראל הוזנח ע”י הממשלה, המשבר הבריאותי הוביל לשינוי מדיניות מצד רשויות המס ומשרד האוצר. למעשה, ציבור העצמאים בישראל מנסה להעלות למודעות הציבורית זה שנים את היותו ציבור אשר “זוכה” לתנאים קשיחים מאוד אשר גורמים לסגירה של רבבות בתי עסק, בשל חוסר הסיוע הממשלתי, בירוקרטיה וכן תשלומי מיסים גבוהים. בנוסף לכך, הביקורות הציבורית ההולכת וגוברת נובעת גם מתוך הנעשה בעולם: בגרמניה למשל הקצו 10 מיליארד דולר ישירות לחשבון הבנק של בעלי עסקים, ואילו בניו זילנד הכריזו על חבילת תמריצים בגובה של 7 מיליארד דולר. בתחילה, הציעה המדינה קרן הלוואות בעקבות המדינה בשווי של 8 מיליארד שקלים עם ריבית ממוצעת של ריבית 3.5% פריים, כאשר בעלי עסקים יכולים להתחיל את החזר לאחר שישה חודשיים ועם פיקדון של 10%. ההלוואות זכו גם הם לביקורות, וזאת בשל העובדה כי בעלי עסקים רבים נקלעו לקשיים כספיים עמוקים בגובה של מיליוני שקלים, ולכן הם אינם זקוקים לעוד הלוואה אלא למענקים. בעקבות הקמתם של קבוצות כוח כמו קבוצת השולמנים ומחאה ציבורית בדמות הפגנות בכל רחבי הארץ, החלו מוסדות המדינה להבין כי יש צורך ממשי בעזרה כספית. בשל כך, הכריז ראש ממשלה על הקצאה של 80 מיליארד שקלים לטובת שיקום הכלכלה – סכום עתק שלא נראה כדוגמתו מאז הקמת המדינה. בנוסף, רשויות מקומיות רבות דחו את תשלומי הארנונה, מים ושילוט בעבור עסקים קטנים ובינונים, אולם מדובר רק בטיפה בים. גם המעסיקים הגדולים החלו לנהל משא ומתן קשיח אל מול פקידי משרד האוצר, לצורך קבלת פיצוי בהיקף של 10 מיליארד שקלים בגין הנזק אשר נגרם להם. יתרה מכך, קבוצות קמעונות גדולות התנו את פתיחת החנויות מחדש בתנאי כי יקבלו מענק בסך 10,000 ₪ על כל עובד שיחזירו, אולם המגעים נכשלו וכיום מתמודדות הרשתות עם עידן חדש מבחינת החזרת העובדים במתכונת מצומצמת וירידה בפדיון. בעבור עסקי קטנים ובינונים, החלה המדינה להקצות מענקים. במסגרת ההקצאה, החלה המדינה לפצות עצמאים ובעלי עסקים אשר נפגעו כתוצאה מהמשבר, בהתאם לקריטריונים קשיחים.  תנאי הסף זכו לביקורות עזה, וזאת בשל העובדה כי במסגרת המענקים אותה מעניקה המדינה לא כל העצמאים זכאים. בנוסף לכך, קבלת המענק דרך האתר של רשות המיסים היא מסורבלת וקשה מאוד, בעיקר בשל העומס אשר מוטל על האתר וכן חוסר היכולת של עצמאיים רבים להבין מדוע הם אינם זכאים לקבל מענק, בשל אותם התנאים.

משבר כלכלי – פנינו לאן?

לסיכום, אין עוררין כי נגיף הקורונה הוביל לרעידת אדמה של ממש. תרבות הצריכה בישראל משתנה ועוד עתידה להשתנות בשל ההגבלות על ריחוק חברתי, בעיקר בשל החשש מהתפרצות נוספת של הנגיף. מומחים בתחום הכלכלה מעריכים כי התמודדות ממשלת ישראל בתחום הבריאותי הייתה מצוינת, אולם בפן הכלכלי מדובר במשבר אמון חריף מאוד. חוסר השקיפות, התחושה של הפקות וכן חוסר המענה מוביל לתסכול לא מועט אשר מתבטא בהפגנות ובתחושת זעם הולכת וגוברת. משום כך, אזרחי ישראל עתידים להתמודד עם מציאות כלכלית חדשה, מאתגרת ויוצאת דופן – עליה עוד ידובר רבות