כלכלה, כך אנו נוטים לחשוב, היא עניין מתמטי: סכום ידוע של הון מסתובב בשוק והצרכנים כמו היצרנים פועלים על מנת למקסם את התועלת שלהם בדרכים צפויות מראש. הכלכלן אדם סמית’ הכניס לתוך התיאוריות המתמטיות המלוות את המיקרו והמאקרו כלכלה ניחוח של מסתורין, כאשר טבע את המושג “עיקרון היד הנעלמה” שמלווה את לימודי הכלכלה והמשקיעים עד היום. מהו אותו עיקרון ואיך היד הנעלמה דואגת לאיזון המחירים בשוק? על אלה ועוד – לפניכם.

אדם סמית’ מפרסם את ספרו ובו נטען כי השוק מתנהל באיזון – אם רק מניחים לכוחות הטבעיים לפעול

הכלכלן בן המאה השמונה עשרה אדם סמית הוא שטבע, בשנת 1776 בספרו “עושר העמים”,  את המונח “היד הנעלמה” אשר הפך לאחד ממושגי היסוד של מערכת כלכלית בשוק חופשי. ההנחה של סמית הייתה כי כלכלה תעבוד בצורה הטובה ביותר אם יניחו לכל משתתף בה לפעול באופן חופשי למען האינטרסים שלו. האינטרס הכללי, כך לפי סמית, אמור להיות מושג באופן אוטומטי בזכות הדינמיקה של כוחות השוק, ממש כאילו יד נעלמה יוצרת באורח פלא איזון בין היצע לביקוש, איזון שעוזר לשוק להגיע לשיווי משקל ללא כל התערבות (ממשלתית למשל).

מי היה אדם סמית’?

אדם סמית’ היה כלכלן סקוטי בן המאה השמונה עשרה שחי מ-1723 עד 1790. בעוד שרעיונותיו היו שנויים במחלוקת ולעתים קרובות נדחו במהלך ימי חייו, סמית’ הניח את היסודות לתיאוריה הכלכלית של השוק החופשי, שנחקרה בהרחבה ומופעלת בחלק גדול ממדינות העולם כיום.
התפיסה של סמית לגבי היד הנעלמה הושפעה ככל הנראה מהכלכלן ריצ’רד קנטיון, שפירק אחוזה חקלאית יחידה למספר חוות חכירות מתחרות, ונוכח לדעת כי טכניקות החקלאות הפכו ליעילות יותר, המוצרים נהנו מביקוש נרחב יותר והתשואות הכוללות היו גבוהות יותר מאשר בעת שהאחוזה נוהלה על ידי חקלאי יחיד.

כאשר אדם סמית’ תיאר במקור את היד הנעלמה, הוא תיאר את תפיסתו לפיה העושר אינו חי בחלל ריק ושאנשים הפועלים מתוך האינטרס העצמי שלהם יפעלו בסופו של דבר לטובת כלל הציבור. מושג היד הנעלמה מתיישב עם כלכלת ה – laissez-faire, שמקורה בביטוי הצרפתי “laissez-nous faire”, כלומר “תנו לנו לעשות את זה”. האנקדוטה מאחורי מונח זה היא ששר בממשלת צרפת שאל קבוצה של אנשי עסקים איזו עזרה יכולה המדינה הצרפתית לספק להם, ואנשי העסקים השיבו לו “תנו לנו לעשות את זה”. בכלכלה המודרנית, כמה מנהיגים פוליטיים דחפו את הרעיון קדימה כדי לצייר מעגל רחב בתחומו לא תהיה כל התערבות או רגולציה ממשלתית.

דוגמא לאופן בו פועלת היד הנעלמה

כדי להבין איך פועלת היד הנעלמה ניתן להניח למשל כי הביקוש לרכבים חדשים יגדל ככל שהכלכלה בריאה יותר, ככל שיותר אנשים ירצו לרכוש רכבים חדשים כך יצרני הרכב יצטרכו לייצר יותר רכבים. יצרני הרכב ישכרו יותר עובדים כדי לעמוד במכסות הייצור, אם הכלכלה במצב טוב לא יהיו הרבה עובדים פנויים ויצרני הרכב יצטרכו לשלם משכורות גבוהות. אם יצרני הרכב לא ישכרו עובדים חדשים יפגע היצע המכוניות החדשות ומחיריהם של רכבים חדשים יעלה מה שיגרום לפחות אנשים לקנות רכבים חדשים וכך, בסופו של יום, נשמר איזון בין הביקוש לרכבים, היקף הייצור ומשכורות העובדים.

ביקורת על תאוריית היד הנעלמה

לתאוריית היד הנעלמה קמו מבקרים כבר מן ההתחלה. אחד המפורסמים שבין המתנגדים לתיאוריה היה קרל מרקס אשר טען כי הרעיון שיד נעלמה תדאג שלכולם יהיה טוב (תוך שכל אחד פועל למען עצמו בלבד) היא תירוץ של העשירים להמשיך לנצל את העניים. הכלכלן זוכה פרס נובל ג’וזף שטיגליץ טען כי הסיבה שהיד הנעלמה אינה נראית היא שפעמים רבות היא בכלל לא שם. כוונתו הייתה ששוק חופשי ופרוץ לחלוטין חשוף לעיוותים כגון מונופולים, קרטלים, מניפולציות למיניהן וכשלי שוק אשר עשויים להועיל למעטים ולפגוע ברבים.

בעידן המודרני מקובל לחשוב שבעוד יש הגיון מאחורי עקרון היד הנעלמה ניתן לאפשר לשוק לפעול באופן חופשי לגמרי רק עד גבול מסוים שכן הקצאת המשאבים וניהול הסיכונים עשויים להתנהל באופן המוביל למשבר כלכלי דוגמת זה משבר הסאב פריים שהחל בארה”ב בשנת 2008.

אלעד גלר

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.