הריבית במשק היא כלי כלכלי ראשון במעלתו, המסייע לבנק ישראל, הגוף הרגולטורי האמון על האינפלציה (התהליך המתמשך והבריא של עליית מחירים במשק) ושווי הכסף המקומי במונחים ריאליים ובמונחי מט”ח. בישראל, הריבית במשק נכון להיום (פברואר 2021) עומדת על 0.1% בלבד. זוהי לכל הדעות ריבית נמוכה, המשקפת אטרקטיביות פחותה לחסכונות באפיקים המסורתיים – ולעומת זאת, מחירים נמוכים במיוחד להלוואות. מה קרה עם הריבית במשק הישראלי בעשור האחרון, ואיך אפשר לדעת בוודאות שהשקעות בשוק ההון היו אטרקטיביות יותר ביחס להשקעות שנגזרות מהריבית במשק?

בקצרה – מה עשתה הריבית במשק הישראלי בעשור האחרון?

דו”ח נתוני הריבית במשק הישראלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יגלה לנו ממש במבט חטוף כי הריבית במשק בינואר 2010 עמדה על 1.26%, זאת לאחר תקופה של עליות ריבית רצופות מאז אפריל 2009. על מנת לסבר את האוזן, בשנת 2008 הריבית הגבוהה ביותר שפרסם בנק ישראל היתה 4.34% ובמרבית חודשי השנה הריבית היתה גבוהה מ – 3.5%. הדו”ח מתחיל בינואר 1995 – אז היתה הריבית במשק 18.53%.

בשנת 2011 ביקרה ריבית בנק ישראל במחוזות גבוהים יותר והשיעור הגבוה ביותר שלה נרשם בין החודשים יוני לספטמבר – 3.3%. במרץ 2014 הגיעה הריבית בישראל בפעם הראשונה מאז 2009 לשיעור נמוך מ – 1%, והיא המשיכה לרדת. מ – 0.75% במרץ, היא ירדה ל – 0.5% באוגוסט ול – 0.25% בספטמבר, ואז ל – 0.1% במרץ 2015. בסוף שנת 2018 היה ניסיון להגביה את שער הריבית ל – 0.25% – זה החזיק מעמד רק עד פברואר 2020 אז צנחה הריבית בחזרה לשיעור של 0.12% ואז לנתון המוכר עד כאב של 0.1%.

לעומת זאת, מה עשו המדדים המובילים בעולם בעשור האחרון?

בישראל, מיליארדי שקלים “שוכבים” בפיקדונות בנקאים – וזה לא מפתיע, לאור העובדה שמדובר באפיק חיסכון מוכר, נגיש מאוד ושאחרי הכל, יש יתרונות למהלך ה”סגירה” של כספים המיועדים לחיסכון, רחוק מהלב ורחוק מכרטיס האשראי. אבל, לאור הריבית הנמוכה של בנק ישראל, הכספים בחסכונות הבנקאיים מופסדים ונשחקים, במקום לייצר לבעליהם תשואה.

בואו ניקח לדוגמה משקיע בשם יוסי. ליוסי היו 50,000 ₪ פנויים בינואר 2010. לו היה משקיע אותם בפקדון קצר מועד בבנק, היה מגלה עשר שנים מאוחר יותר שהרוויח על אותם 50,000 ₪ – 1,520 ₪ שהם 0.03%, וזה לפי חישוב נדיב מאוד של ריבית על הפק”מ. בואו נראה, מה היה קורה לחיסכון של יוסי לו היה משקיע אותו במוצרי השקעה צמודי מדדים, שהם הדרך הפסיבית, המותאמת לטווח ארוך והכי פחות תנודתית שאתם יכולים למצוא בין מוצרי ההשקעה בשוק ההון.

מדד תל אביב 125 – המדד הישראלי המוביל

מדד תל אביב 125 מורכב מ – 125 המניות החזקות בבורסה המקומית, ומאז ינואר 2010 הוא השיג למשקיעים של 51%.

יוסי היה מרוויח 25,500 ₪ לו היה משקיע את הסכום במוצר השקעה צמוד למדד תל אביב 125.

מדד הנסדא”ק האמריקאי

מינואר 2010 ועד היום, הרוויח מדד הנסדא”ק תשואה של לא פחות מאשר 680%. זה אומר, שיוסי שלנו היה מרוויח 290,000 ₪ בעשור שחלף לו היה משקיע את הכסף שלו במוצר השקעה שמחקה את המדד הזה. זה אומר, אגב, תוספת של יותר מ – 2,400 ₪ בממוצע – בחודש.

מדד שנחאי הסיני

יש מי שיגידו שהכלכלה הסינית הולכת לכבוש את העולם – אנחנו דווקא לא חושבים ככה, מפני שבכלכלה שמתנהלת על פי מדיניות כל כך שונה מזו המאפיינת את העולם המערבי, המשקיעים מחוץ למדינה מתקשים לעקוב אחר הכללים ולייצר תשואות גבוהות בתיק ההשקעות שלהם. בכל זאת, יצאנו לבדוק מה היה קורה ליוסי, לו היה בוחר להשקיע את 50,000 השקלים שלו דווקא במוצר שמחקה את מדד שנחאי, וגילינו שבמקרה הזה, מאז ינואר 2010 ועד היום היה מרוויח 16%, כלומר, 8,000 ₪. צנוע – אבל עדיין יותר טוב מהתשואה בפק”מ.

מדד הדאקס הגרמני

המדד הגרמני הוא מהמדדים המובילים באירופה. זאת, מפני שכלכלת גרמניה נחשבת בטוחה, מסורתית, מאוד שמרנית ובסך הכל רווחית לאורך השנים. לו היה יוסי משקיע את 50,000 השקלים שלו במוצר שמחקה את המדד הגרמני, היה מרוויח בעשור האחרון 133%, או 66,500 ₪.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור מהווה יעוץ מקצועי להשקיע בתחום כזה או אחר