בנג’מין גרהאם נולד באנגליה בשנת 1894 אבל כבר כתינוק עבר עם משפחתו לחיות בניו יורק. עד לפטירתו בשנת 1976 הוא עסק בפיתוח שיטות מבוססות מידע לניהול תיקי השקעות, ונחשב לאבי שיטות ההשקעה המודרניות ולמי שהשפיע רבות על משקיעים מפורסמים כגון וורן באפט, וולטר שלוס, צ’רלי מאנגר, סת’ קלרמן ועוד.

גראהם כתב את הספר המפורסם “המשקיע הנבון” הנחשב רלוונטי עד היום, כל זאת למרות שחלפו כמה עשורים מאז שבנג’מין גראהם פעל בוול סטריט ולכאורה נראה שעולם ההשקעות היום שונה לחלוטין משהיה אז. מי היה בנג’מין גראהם, ומה יכולים משקיעים ללמוד ממנו גם היום?

העיקרון המרכזי להשקעות של בנג’מין גראהם: התבססו על מה שקורה בשוק

לפי גראהם יש לבצע השקעות בהתבסס על ערכן הריאלי של מניות ללא תלות במחיר השוק שלהן. על ידי ביצוע חישובים שמתבססים על גורמים כגון נכסי החברה, רווחיה וסכומי דיבידנד שהיא משלמת ניתן למצוא את הערך הריאלי של המניה ולהשוות אותו למחיר השוק שלה. אם הערך הריאלי גבוה מהמחיר הנוכחי כדאי למשקיע לקנות את המניה ולהחזיק בה עד שמחיר השוק והמחיר הריאלי יתכנסו זה אל זה. באמצעות רכישת מניה המוערכת בחסר המשקיע למעשה משלם עליה פחות ועליו למכור כאשר המניה נסחר במחיר הריאלי שלה. חשוב לקחת בחשבון שהתכנסות מחירים מתרחשת רק בשוק יעיל.

פרשת נורת’רן פייפליין

גראהם הצטיין בלימודיו באוניברסיטת קולומביה אולם הוא ויתר על הצעה ללמד שם היות ואביו נפטר והוא נדרש לפרנס את המשפחה. הוא הצטרף לצוות בית ההשקעות ניוברגר, הנדר ולואב ובתוך שנים ספורות הפך שם לשותף. בשנת 1923 התפטר ממשרתו בבית ההשקעות המבוסס ופתח יחד עם ג’רי ניומן את בית ההשקעות גראהם – ניומן. חשוב לציין כי רשות שוק ההון האמריקנית (SEC – Securities and Exchange Commission) הוקמה רק בשנות השלושים וכך בשנים הראשונות לפעילות בית ההשקעות שלו לא היה מידע רב אודות חברות וגראהם נדרש לתושייה רבה כדי לאסוף את הנתונים הנחוצים כדי ליישם את אסטרטגיית ההשקעה שלו. אחד הדוגמאות הבולטות לאופן בו עשה זאת בהצלחה היא פרשת נורת’רן פייפליין.

לגרהאם נודע שחברות של צינורות נפט נדרשות להגיש דו”חות לוועדת סחר המכונה Interstate Commerce Commission. הוא היה אחד הבודדים בוול סטריט שטרח לבחון דוחות אלה וכך גילה שמניות חברת נורת’רן פייפליין נסחרות במחיר נמוך משמעותית מערכן הריאלי. המניות נסחרו במחיר 65$ בעוד גרהאם העריך את שוויין ב – 90$ למניה. גרהאם ביצע השקעה רחבת היקף בחברה וניסה לשכנע את ההנהלה לחלק את תיק ההשקעות שלה לבעלי המניות. גראהם נדרש לזכות בשני מושבים בחבר המנהלים כדי להעביר את ההחלטה שהביאה לכך שערך המניות של נורת’רן פייפליין נסק.

שנות הזהב של המסחר לפי שיטותיו של גרהאם

בית ההשקעות גרהאם – ניומן ספג הפסדים כבדים במהלך התרסקות הבורסה האמריקנית בשנת 1929 אך עד אמצע שנות השלושים הצליחו השותפים להתאושש. למרות ההתרסקות גראהם – ניומן השיגו תשואה שנתית של 17% עד לפירוק בית ההשקעות בשנת 1956.

גראהם ביצע בעיקר השקעות המבוססות על שתי אסטרטגיות, הוא קנה ניירות ערך בהתאם לערכם הריאלי כאשר ערך זה היה גבוה מן המחיר בהן נסחרו המניות באותה עת, הוא עסק במסחר ארביטראז’ כגון ארביטראז’ מיזוגים, ארביטראז’ הניתן להמרה (Convertible arbitrage) ומצבים מיוחדים אחרים.

חשוב לציין כי לאחר התרסקות הבורסה הממשלה פעלה כדי להסדיר את המסחר ולמנוע שימוש במידע פנימי. חברות ציבוריות החלו נדרשות להגיש דו”חות כספיים וגראהם ניצל את ניסיונו בפיענוח דו”חות כאלה כדי לאתר מניות הנסחרות במחיר משתלם.

ספריו של גרהאם

במקביל להצלחתו כמשקיע, גראהם החל ללמד קורסים בנושא מסחר בבורסה באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1934 הוא פרסם, יחד עם תלמיד לשעבר שלו בשם דויד דוד, את הספר “Security Analysis”, בן 851 עמודים. בשנת 1949 פרסם גרסה מתומצתת של ספר זה תחת הכותרת “The Intelligent Investor”. למרות שעולמנו הטכנולוגי הוא שונה לחלוטין מזה של גראהם, ספריו ושיטות המסחר שלו הם רלוונטיים גם כיום.

דודי אוחיון

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.