הזהב חוזר לבמה המרכזית: הנכס השני בחשיבותו בעתודות הבנקים המרכזיים

בשנים האחרונות, הזהב תפס מחדש את מקומו כמוביל בתיקי הנכסים של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם. לפי נתוני הבנק המרכזי האירופי (ECB), הזהב הפך בשנת 2024 לנכס הרזרבי השני בחשיבותו, לאחר הדולר האמריקאי, כשהוא עוקף את היורו בשווי שוק. ההתפתחות הזו מסמלת שינוי מהותי במדיניות הבנקאות המרכזית ומעידה על שינוי מגמה גלובלי ביחס לסיכונים, אינפלציה, ולכוחן של מטבעות פיאט.

שינוי מבני בתמהיל יתרות המט”ח

הגרף שלפנינו מציג את ההרכב היחסי של נכסי הרזרבה של הבנקים המרכזיים מאז שנת 1999. לאורך רוב התקופה, הדולר האמריקאי החזיק בכ־60%–70% מכלל יתרות המט”ח, כשהיורו נמצא במקום השני והזהב תפס נתח נמוך יחסית. אך מאז 2014–2015, ניתן לראות מגמת עלייה עקבית בחלקו של הזהב, אשר הגיעה לשיא בשנת 2024. כיום, הזהב מייצג נתח משמעותי – אף יותר מהיורו – כאשר שוויו נמדד במחיר שוק ולא במחיר נומינלי.

הסיבות לעלייה בחשיבות הזהב

1. אי־ודאות גיאו־פוליטית וכלכלית

בצל מתיחות סחר בין מעצמות, לחצים אינפלציוניים גוברים, ומשברים אזוריים, בנקים מרכזיים החלו לחפש אלטרנטיבות פחות חשופות לסיכונים פוליטיים ולתנודתיות של שווקים פיננסיים. הזהב, בניגוד למטבעות פיאט, נתפס כנכס מוחשי עם ערך פנימי שאינו תלוי במדיניות של ממשלה או בנק מרכזי מסוים.

2. אינפלציה ואובדן אמון במטבעות פיאט

לאחר מגפת הקורונה, ובמיוחד בין השנים 2021–2023, מרבית המדינות המפותחות הפעילו תוכניות תמרוץ מוניטריות ופיסקליות חסרות תקדים. כתוצאה מכך, חלה עלייה חדה באינפלציה, בעיקר בארה”ב ובאירופה. הדבר פגע באמון הציבור – וגם הבנקים המרכזיים – ביציבות ארוכת הטווח של מטבעות אלה, והוביל לחיפוש אחר נכסים קשיחים כמו זהב.

3. שינויים בגישה של בנקים מרכזיים בעולם המתפתח

מדינות כמו סין, רוסיה והודו מקדמות זה זמן רב מדיניות של “דה־דולריזציה” – כלומר, צמצום התלות בדולר האמריקאי. כחלק ממגמה זו, הן הגדילו את רכישות הזהב כחלק מהעתודות הרשמיות שלהן. תהליך זה מואץ עקב החשש מהגבלות וסנקציות שיכולות להיות מופעלות דרך המערכת הפיננסית הדולרית.

הירידה היחסית של היורו והמטבעות האחרים

הגרף גם מדגיש את היחלשותו היחסית של היורו כמרכיב ברזרבות הגלובליות. למרות התחזקותו בעשור הראשון של המאה ה־21, היורו לא הצליח לשמר את מעמדו כנכס בטוח יציב לאורך זמן. המשברים הפוליטיים בגוש האירו, לצד צמיחה חלשה והעדר הנהגה כלכלית ברורה, הפכו את היורו לנכס פחות מועדף עבור הבנקים המרכזיים.

גם הקטגוריה של “מטבעות אחרים” (לרוב ליש”ט, ין יפני, דולר קנדי, פרנק שווייצרי ועוד) שמרה על יציבות יחסית, אך ללא שינוי מהותי בשיעורה.

תחזית לעתיד: האם הזהב ימשיך להתחזק?

ככל שמדיניות מוניטרית תישאר בלתי צפויה, והעולם ימשיך להתמודד עם מתחים גיאו־פוליטיים (כולל אפשרות של קיטוב בין גושים מוניטריים), הסבירות היא כי הזהב ישמור על מעמדו – ואף ימשיך לטפס כמרכיב מרכזי בעתודות. כבר כיום, מדינות רבות בוחנות הגדלת אחזקות הזהב או העברתן למדינות ניטרליות (כגון שווייץ או סינגפור), מתוך שאיפה לריבונות פיננסית רבה יותר.

בנוסף, העניין הגובר של ממשלות במטבעות דיגיטליים ריבוניים (CBDCs) עשוי, פרדוקסלית, להגדיל את החשש מהתלות במערכת בנקאית ממוחשבת ולהעצים את הביקוש לזהב – כנכס שאינו נתון לשליטה טכנולוגית או ריכוזית.

סיכום: חזרה לשורשים

התחזקות מעמדו של הזהב בעתודות המט”ח הגלובליות אינה מקרית ואינה זמנית. היא נובעת משילוב בין חששות מהסדר המוניטרי העולמי הנוכחי, הרצון לגיוון, והחיפוש אחר עוגן יציב בשווקים משתנים. הזהב, שבעבר שימש בסיס למערכת הפיננסית הגלובלית (תקן הזהב), שב לתודעה – הפעם לא כמטבע חוקי, אלא כגיבוי אמיתי לאמון.

האם מדובר בשיבה לעידן זהב חדש או באיתות חירום לקראת משבר עמוק יותר באמון הפיננסי? הזמן יכריע. אך נכון לשנת 2024, ברור שהבנקים המרכזיים מאותתים לעולם: הזהב שוב אינו רק סמל – הוא נכס אסטרטגי מהשורה הראשונה.