על רקע החרפת מלחמת הסחר בין ארה”ב לסין בשנים האחרונות, בולטים נתונים עדכניים המעידים על שינוי דרמטי בדפוסי הסחר של המעצמה האסיאתית. חרף ירידה תלולה של 43% ביצוא הישיר של סין לארצות הברית בשנה החולפת — צניחה בשווי של כ-15 מיליארד דולר — נתוני היצוא הכללי של סין דווקא מצביעים על עלייה של 4.8% באותה תקופה. זאת, תוך שגשוג בסחר עם גוש מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) ועם האיחוד האירופי, שזינקו ב-15% וב-12% בהתאמה. בולט במיוחד הוא הגידול המואץ במשלוחים העוברים דרך וייטנאם ואינדונזיה, שני מוקדי מסחר מרכזיים באזור, שזכו לעלייה של עשרות אחוזים בשנה האחרונה. התופעה, המוגדרת כבר על ידי גורמים בשוק כ”מלחמת סחר שליחים”, ממחישה כיצד חברות סיניות מסתגלות במהירות למדיניות אמריקאית קשוחה ונוקטות צעדים לעקיפת מכסים באמצעות הסכמים אזוריים ומסלולי יצוא עקיפים.

ניתוח כמותי: מגמות הסחר והיקפי ההתחמקות

הנתונים שמספקים הרשויות בסין לצד ניתוחי גופי מחקר בינלאומיים מציירים תמונה ברורה של התמודדות חכמה מצד סין עם הלחץ האמריקאי. היצוא של סין לארה”ב ירד כאמור ב-43% בשנה, אך נתון זה מוסתר בחלקו על ידי גידול מרשים ביצוא למדינות שכנות, ובראשן מדינות דרום מזרח אסיה. כך למשל, בחודש מאי האחרון בלבד הסתכמו משלוחים מסין לוייטנאם ב-3.4 מיליארד דולר — עלייה של 30% לעומת השנה הקודמת. באינדונזיה, היקף הסחר מסין זינק ב-25% בשנה. גרף שערך Financial Times בשיתוף Capital Economics ממחיש את הקפיצה החדה בערך היצוא העקיף מארה”ב לסין דרך וייטנאם (מעל 0.7 מיליארד דולר) ואינדונזיה (כ-0.6 מיליארד דולר) מאז תחילת 2025.

המספרים הללו אינם רק תוצאה של גידול בביקוש בשוקי אסיה, אלא בעיקר משקפים את היצירתיות של החברות הסיניות במציאת דרכים לעקוף את החסמים החדשים שהוטלו עליהם. בעוד היצוא הישיר מצטמצם, היצוא העקיף – כלומר, סחורות המיוצרות בסין, עוברות “שדרוג” במדינות שלישיות ואז נשלחות לארה”ב – הולך ותופס נתח משמעותי מהפעילות הכלכלית של סין.

מדיניות המכסים האמריקאית: מהלך והשלכות

המהלך האמריקאי להטלת מכסים קשיחים על ייבוא מסין לא נועד רק לאזן את מאזן הסחר או להגן על יצרנים אמריקאיים, אלא מהווה כלי מובהק במאבק הגיאופוליטי מול סין, שמתבטא במירוץ הטכנולוגי, בייצור שבבים ובשליטה בשרשראות אספקה קריטיות. אלא שמדיניות זו, במקום להוביל להפחתת ייבוא מסין, הביאה לפריחה של פעילות עקיפה באמצעות מדינות טרנזיט — ובכך העצימה את תפקידה של וייטנאם, אינדונזיה, תאילנד ומדינות נוספות כאזורי מעבר לוגיסטיים חיוניים.

בתגובה, חתמה ארה”ב בשבוע שעבר על הסכם סחר תקדימי עם וייטנאם, המטיל מכס של 40% על סחורות שמועברות דרך המדינה, במטרה מוצהרת לצמצם את התמריץ ל”ייצוא חוזר” (re-export) של סין דרך וייטנאם לארה”ב. זהו מהלך שנועד בעיקר לבלום את נתיב ההתחמקות המרכזי של סין ולשדר מסר ברור — כל ניסיון לעקוף את המכסים ייתקל בהתנגדות אמריקאית תקיפה.

אסטרטגיית ההתחמקות: תהליך, שיטות ותחנות מרכזיות

חברות סיניות רבות מקימות מפעלים בוייטנאם ובאינדונזיה או מתקשרות עם יצרנים מקומיים לצורך הרכבה וגימור סופי של המוצרים, ובכך מעניקות להם סטטוס של “תוצרת מקומית” לצורך היצוא לארה”ב. במקרים אחרים, די בשינויי אריזה, תיוג או ביצוע שלבים מינוריים במפעלים מחוץ לסין כדי שמוצר ייחשב לווייטנאמי או אינדונזי על פי כללי מקור של הסכמי סחר בינלאומיים.

שיטה זו — המכונה באנגלית transshipment — אינה ייחודית לסין, אך השימוש בה גבר בצורה משמעותית מאז החרפת המלחמה הכלכלית בין בייג’ינג לוושינגטון. חברות לוגיסטיקה ויצוא עולמיות דיווחו כי הן מזהות עלייה בפעילות לא רק בוייטנאם ואינדונזיה, אלא גם במדינות כמו מלזיה, פיליפינים, תאילנד וסינגפור.

תגובת השוק: פערים, הסתגלות ועתיד הענף

ההתחמקות מהמכסים אינה נטולת סיכון עבור החברות הסיניות, שכן מדובר בפעולה שמחייבת שינוי שרשראות אספקה, השקעה במפעלי ייצור במדינות אחרות ולעיתים ויתור על שליטה מלאה בתהליך הייצור. עם זאת, לאור הפערים הגדולים בין עלות ייצור במזרח אסיה לעלות ייצור בארה”ב או באירופה, ולנוכח הרצון של חברות בינלאומיות לשמור על מחירי מוצרים נמוכים, התמריץ להמשיך בשיטות אלה נשאר גבוה.

במקביל, יצרנים אמריקאים וחברות בינלאומיות אחרות נדרשות להסתגל למציאות דינמית ולהיערך למהלכים רגולטוריים חדשים, שיצמצמו את האפשרות להסתמך על מדינות טרנזיט כנתיב לעקיפת מכסים.

ניתוח אסטרטגי: השפעה על שרשראות אספקה, תחרות גלובלית וכלכלה עולמית

מלחמת הסחר בעידן טראמפ, שעשויה להימשך ואף להחריף תחת ממשלים עתידיים, משנה את מאזן הכוחות הכלכלי בעולם. מצד אחד, ארה”ב משדרגת את יכולות הפיקוח, מחזקת הסכמים בילטרליים ומציבה גבולות ברורים למדינות טרנזיט, במטרה להאט את הכלכלה הסינית. מנגד, סין ממשיכה להעמיק את קשריה עם מדינות האזור, מגוונת את ערוצי הסחר ומחזקת את מעמדה ככוח כלכלי חוצה גבולות.

המהלך האמריקאי צפוי להוביל להעלאת מחירים מסוימת עבור צרכנים אמריקאים, בשל ייקור היבוא ותוספת עלויות לוגיסטיות, אולם הציפייה היא שגם בעתיד הקרוב לא יחול מהפך יסודי בשוק האמריקאי — הביקוש למוצרים זולים, טכנולוגיות מתקדמות ורכיבים אלקטרוניים ימשיך להיות גורם מכריע, ומגמות ההתחמקות צפויות להימשך, תוך שהן משתכללות ומאתגרות את יכולת הפיקוח של רשויות המכס.

ניגודים בין מגמות הממשל ליכולת השוק

למרות המאמצים האמריקאים להצר את פעילות ההתחמקות, הגרפים מהשנה החולפת מראים כי הפער בין כוונת הממשל האמריקאי לבין המציאות בשטח הולך ומתרחב. בעוד ארה”ב מעדכנת חקיקה ומחדשת את הפיקוח, החברות הסיניות והאזוריות מצליחות למצוא דרכים להסתגל במהירות ולהשאיר את נפח הסחר הכולל של סין גבוה. כך נוצרת “מלחמת סחר שליחים” שבה וייטנאם ואינדונזיה הן שחקניות מפתח במאבק הגלובלי בין סין לארה”ב.

מבט קדימה: אתגרים, סיכונים והזדמנויות

בזמן שהממשל האמריקאי ממשיך להדק את הפיקוח ולהטיל מכסים דיפרנציאליים, ייתכן שהחברות הסיניות יעבירו חלק גדול יותר משרשרת הערך לדרום מזרח אסיה, לא רק למטרות ייצוא לארה”ב, אלא גם כדי להעמיק את האינטגרציה האזורית ולהפחית את התלות בשווקים מערביים. וייטנאם, אינדונזיה ומדינות נוספות ייהנו מהשקעות זרות, מהעברת טכנולוגיה ומיצירת מקומות עבודה — אך גם יידרשו להתמודד עם מורכבויות רגולטוריות, אתגרים לוגיסטיים והשלכות אפשריות על יחסיהן עם המעצמות.

לסיכום, דפוסי הסחר החדשים מסמנים את תחילתו של עידן בו הגיאופוליטיקה, הטכנולוגיה והרגולציה שזורים זה בזה, וחברות בכל רחבי העולם נדרשות לגלות גמישות, חדשנות וחשיבה אסטרטגית כדי להישאר תחרותיות ועמידות אל מול סערות הסחר הגלובליות.