מחירי הנפט נסחרים סמוך לשיא של שבעה חודשים, כאשר השווקים נערכים לחידוש השיחות הגרעיניות בין ארצות הברית לאיראן. נפט מסוג ברנט נסחר סביב 72 דולר לחבית לאחר שנגע בשיא יומי שלא נראה מאז אמצע 2025, ומשקף פרמיית סיכון גיאופוליטית שנבנתה מחדש בהדרגה — זאת למרות חששות קודמים מעודף היצע עולמי ב־2026. שוק האנרגיה ניצב כעת בפני קטליזטור בינארי בטווח הקצר: פריצת דרך דיפלומטית או הסלמה.

פרמיית הסיכון חוזרת למרכז הבמה

הראלי בנפט השנה נבע פחות מהפתעות בצד הביקוש ויותר מהערכה מחודשת של הסיכון הגיאופוליטי. נוכחות צבאית אמריקאית גוברת במזרח התיכון ואזהרות פומביות מוושינגטון העלו את ההסתברות הנתפסת לשיבוש באספקה — גם מבלי שחביות בפועל ירדו מהשוק.

שווקי החיזוי הקצו הסתברות גבוהה יחסית לפעולה צבאית אמריקאית אפשרית לפני סוף מרץ, מה שחיזק מיצוב דפנסיבי בנגזרי אנרגיה. היסטורית, מחירי הנפט מגיבים בצורה א-סימטרית לאיומים גיאופוליטיים: ציפייה לשיבוש מוסיפה פרמיה במהירות, בעוד שהסרת הסיכון מתורגמת לירידה הדרגתית יותר.

חשוב לציין כי הנפט התחזק גם כאשר תחזיות הקונצנזוס לעודף היצע ב־2026 נותרו בעינן. הדבר מרמז כי המיצוב הנוכחי מונע יותר מחשש לסיכון מאשר ממגבלה יסודית בהיצע.

דיפלומטיה מול שיבוש: משתנה מצר הורמוז

השיחות בז’נבה השבוע מהוות את נקודת המפנה המיידית ביותר. אם המשא ומתן יתקדם בצורה חיובית, השווקים עשויים לבחון מחדש את הצורך בפרמיית הסיכון המגולמת במחירים. מנגד, כישלון להשיג התקדמות — או רטוריקה המאותתת על הקשחת עמדות — עלול להגביר את התנודתיות.

מצר הורמוז נותר נקודת הלחץ המרכזית. חלק משמעותי מהנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם עובר דרך מעבר ימי צר זה. גם שיבוש מוגבל או איום אמין על נתיבי השיט עשויים לשנות מהותית את ציפיות ההיצע ואת תעריפי ההובלה הימית.

אכן, תעריפי חכירת מכליות-על זינקו בחדות, כאשר חוזים למכליות VLCC (Very Large Crude Carriers) מדווחים על יותר מ־90 אלף דולר ליום — רמות שלא נראו מזה עשרות שנים. שוקי ההובלה הימית משמשים לעיתים קרובות כאינדיקטור מוקדם ללחץ, עוד לפני שהמאזן הפיזי של הנפט משקף זאת.

נרטיב העודף פוגש ביקוש עמיד

החששות המוקדמים כי 2026 תתאפיין בעודף היצע מבני הולכים ונחלשים. אף שצמיחת ההפקה נותרת חזקה בחלקים מהאמריקות ו־OPEC+ שומרת על כושר ייצור פנוי, ביקוש עולמי עמיד ושיבושים אפיזודיים באספקה הידקו את הסנטימנט קדימה.

מניות האנרגיה והמיצוב בחוזים עתידיים משקפים את המתח הזה. המשקיעים שוקלים בין סיכון להסלמה גיאופוליטית לבין האפשרות שפתרון דיפלומטי יאפשר חזרת חביות איראניות לשוק באופן מסודר יותר.

לעת עתה, הנפט נסחר כנכס גיאופוליטי ולא רק כסחורה מחזורית.

מה הלאה?

פריצת דרך דיפלומטית ברורה עשויה לדחוף את ברנט חזרה לאזור אמצע ה־60 דולר כאשר פרמיית הסיכון תישחק. מנגד, הסלמה — במיוחד כזו הנוגעת לנתיבי השיט — עשויה להקפיץ את המחירים במהירות בטווח קצר.

שוקי הנפט כמעט שאינם נותרי יציבים בצמתי סיכון גיאופוליטיים. כאשר התנודתיות גבוהה והמיצוב דפנסיבי, הימים הקרובים עשויים לקבוע האם הנפט יתייצב ברמות הנוכחיות — או ייכנס לשלב נוסף של תמחור מחדש.