חוזי הכסף זינקו ב-6.21% במהלך יום מסחר אחד בלבד ב-12 ביוני, וננעלו ברמה של 67.97 דולר לאונקיה לאחר התאוששות חדה מהשפל השבועי שנרשם סביב 63.52 דולר. העלייה נתמכה באותות דיפלומטיים סביב אפשרות להסכם שלום בין ארה”ב לאיראן ובהיחלשות הדולר האמריקאי. עם זאת, התנודתיות החריפה שאפיינה את השבוע מדגישה עד כמה מעמדה של המתכת עדיין שברירי בסביבה המושפעת מריביות גבוהות, אינפלציה עיקשת וסיכונים גיאופוליטיים מתמשכים.

שוק הכסף חווה את אחד השבועות התנודתיים ביותר השנה. לאחר שנפל לשפל מחזורי של כ-63.52 דולר לאונקיה ב-11 ביוני – בעקבות תקיפות נוספות של ארה”ב באיראן ופרסום מדד מחירים לצרכן גבוה מהצפוי – התאושש המחיר במהירות ונסק מעל 67.97 דולר עד לסיום השבוע. טווח המסחר השבועי, שנע בין 65.97 ל-68.45 דולר, ממחיש את עוצמת התנודתיות הדו-כיוונית המאפיינת כיום את השוק, שבו כותרות גיאופוליטיות משפיעות לעיתים יותר מהיסודות המסורתיים של היצע וביקוש.

שבוע שהוגדר על ידי המשתנה האיראני

הגורם המשמעותי ביותר שהניע את מחיר הכסף השבוע היה ההתפתחות סביב העימות בין ארה”ב לאיראן, אשר הפך בשנים האחרונות לאחד מגורמי הלחץ המרכזיים בשוק המתכות היקרות. ב-11 ביוני, שילוב של תקיפות נוספות באיראן ונתוני אינפלציה גבוהים בארה”ב דחף את הכסף לרמתו הנמוכה ביותר מזה כחצי שנה.

ההיגיון של השוק היה ברור: סביבת ריבית גבוהה לאורך זמן מהווה רוח נגדית עבור מתכות שאינן מניבות תשואה, כמו כסף וזהב. כל הסלמה גיאופוליטית שמחזקת את מחירי האנרגיה מגבירה את הלחצים האינפלציוניים ומקטינה את הסיכוי להפחתות ריבית מצד הפדרל ריזרב – תרחיש שהכביד על שוק המתכות במשך חודשים.

המהפך הגיע ב-12 ביוני. הודעות על התקדמות במסגרת אפשרית להסכם שלום בין ארה”ב לאיראן שיפרו את סנטימנט הסיכון והחלישו את הדולר. מדד הדולר ירד לכיוון 99.58 נקודות, והכסף הגיב בזינוק חד, כאשר גם הזהב נהנה מגל קניות משמעותי. עם זאת, השאלה המרכזית היא האם המומנטום הדיפלומטי אכן יתורגם להסכם מחייב ויציב. משקיעים מנוסים בשוק הסחורות זוכרים כי בעבר נרשמו התאוששויות דומות שהתפוגגו במהירות לאחר הצהרות סותרות מצד גורמים איראניים.

מלכודת הריבית: מדוע ההתאוששות עדיין מותנית

כדי להבין מדוע הכסף איבד יותר מ-44% מערכו מאז שיא כל הזמנים של 121.67 דולר לאונקיה שנרשם בינואר 2026, יש להתמקד בסביבת הריבית. ריבית הפדרל ריזרב נותרת בטווח של 3.50%-3.75%, והשווקים כבר אינם מתמחרים הפחתות ריבית במהלך 2026. חלק מהמשקיעים אף החלו להיערך לאפשרות של העלאת ריבית נוספת בהמשך השנה.

כמתכת שאינה מניבה תשואה שוטפת, הכסף רגיש במיוחד לעלייה בתשואות הריאליות. כאשר התשואות עולות והדולר מתחזק, עלות ההחזקה במתכת עולה באופן יחסי, וזרימות ההון המוסדיות נוטות לעבור לנכסים נושאי תשואה.

השפעת המנגנון הזה הייתה ברורה השבוע. השפל שנרשם ב-11 ביוני חפף כמעט לחלוטין לשינוי בציפיות הריבית בעקבות נתוני האינפלציה. מנגד, ההתאוששות החדה ב-12 ביוני נבעה בעיקר מחולשת הדולר ולא משיפור בנתוני ההיצע והביקוש של המתכת עצמה. הדבר מדגיש כי הכסף נסחר כיום בעיקר כנכס מאקרו־כלכלי ולא על בסיס השימושים התעשייתיים או תפקידו כנכס מקלט.

למרות שקיים מחסור עולמי מצטבר באספקת כסף זה שש שנים ברציפות, לצד ביקוש חזק מתעשיות כמו אנרגיה סולארית, רכבים חשמליים ומוליכים למחצה, גורמים אלו טרם הצליחו לספק רצפת מחירים משמעותית מול לחצי המאקרו.

ישראל, מצר הורמוז וההיבט האזורי

עבור משקיעים ישראלים, ההתפתחויות האחרונות נושאות משמעות מיוחדת. מעורבותה של ישראל בפעילות צבאית נגד יעדים איראניים ובעלי בריתה ממשיכה לקשור בין המצב הביטחוני באזור לבין שוקי הסחורות הגלובליים.

מצר הורמוז, דרכו עובר חלק משמעותי מיצוא הנפט העולמי, ממשיך להיות מוקד מרכזי. ההפרעות בנתיב האנרגיה החשוב הזה תרמו לשימור פרמיית הסיכון במחירי הנפט, אשר באופן פרדוקסלי פגעה במתכות היקרות דרך השפעתה על האינפלציה והריביות.

הפסקת אש אמינה ופתיחה מלאה של נתיבי השיט באזור עשויות להוביל לירידה משמעותית במחירי הנפט, להפחית לחצים אינפלציוניים ולהגדיל מחדש את הסיכוי להפחתות ריבית. תרחיש כזה עשוי להוות רוח גבית יציבה יותר עבור הכסף בהשוואה לעלייה הטכנית שנרשמה השבוע.

תחזית: מה צפוי למשקיעים לעקוב אחריו?

כיוונו של הכסף בשבועות הקרובים ייקבע בעיקר על ידי שלושה גורמים מרכזיים.

ראשית, שאלת התפתחותו של הסכם אפשרי בין ארה”ב לאיראן. אם ייחתם הסכם יציב וארוך טווח, הוא עשוי להוביל לירידה במחירי האנרגיה, להקל על תחזיות האינפלציה ולהחזיר לשוק ציפיות להפחתות ריבית – תרחיש שיכול לתמוך משמעותית בכסף. מנגד, כישלון בתהליך עשוי להחזיר את המתכת לבחינת השפלים האחרונים.

שנית, החלטות הפדרל ריזרב ותחזיות הריבית הקרובות יהיו קריטיות. המשקיעים ינסו להעריך האם סביבת האינפלציה הגבוהה ממשיכה להצדיק מדיניות מוניטרית נוקשה או שמתחילה להיווצר קרקע להקלה עתידית.

לבסוף, הסיפור המבני ארוך הטווח של הכסף – הכולל ביקוש גובר ממגזרי האנרגיה הירוקה, הרכב החשמלי ותעשיית השבבים לצד מחסור עולמי מתמשך בהיצע – נותר חיובי. עם זאת, פוטנציאל זה צפוי לבוא לידי ביטוי באופן מלא רק לאחר שהלחצים המאקרו־כלכליים הנוכחיים ייחלשו.

בשלב זה, התרחיש הסביר ביותר נותר המשך תנודתיות גבוהה ולא התפתחות של מגמה חד-כיוונית ברורה. עבור משקיעים המחזיקים חשיפה למתכות יקרות או לסחורות, ההתפתחויות במזרח התיכון, נתוני האינפלציה בארה”ב ומגמת הדולר האמריקאי צפויים להישאר שלושת האינדיקטורים החשובים ביותר לקבלת החלטות השקעה בתקופה הקרובה.