שווקי ההון הופתעו כאשר אאוסטן גולסבי, אחד הקולות המתונים יותר בפדרל ריזרב, הצביע נגד הורדת הריבית האחרונה של הבנק המרכזי. התנגדותו מדגישה את האיזון העדין שהפדרל ריזרב מנסה להשיג בזמן שהאינפלציה מתקררת אך נותרת לא אחידה בין הסקטורים. עבור משקיעים, המהלך פותח מחדש את הדיון סביב השאלה עד כמה מהר הבנק המרכזי יכול—או צריך—להקל את התנאים המוניטריים מבלי להצית מחדש לחצי מחירים.

גולסבי מזהיר מפני הקלה מוקדמת מדי

גולסבי הדגיש כי הצבעתו נגד ההפחתה נבעה מחששות מתמשכים לגבי סיכוני אינפלציה שלדעתו עדיין לא נחלשו מספיק כדי להצדיק הקלה במדיניות. אף על פי שהאינפלציה הכללית ירדה משמעותית מרמות השיא של 2022, הוא טען כי רכיבים בסיסיים—ובפרט שירותים—נותרו גבוהים מדי מכדי לאפשר ביטחון במגמת ירידה מתמשכת. עמדתו מנוגדת לגישה האופטימית יותר של רוב חברי הוועדה, אשר רואים בנתוני המחירים המתרככים הצדקה מספקת לקיצוצים מדורגים.

התנגדותו מדגישה פער פנימי חשוב: כיצד לאזן בין ההתקדמות באינפלציה לבין סימני האטה כלכלית מתגברים. עבור משקיעים מוסדיים בישראל ובעולם, המהלך מאותת כי הפד לא בהכרח ינוע באופן אחיד לגישה יונית כפי שהשווקים צפו.

תגובת השוק: זהירות אך לא בהלה

שווקי המניות ספגו את ההתנגדות ללא תנודתיות משמעותית, אך תשואות האג”ח רשמו עלייה קלה כאשר הסוחרים העריכו מחדש את קצב ההקלה. שוק החוזים הגיב בהפחתת ההסתברות להורדות ריבית נוספות בהמשך השנה, אך דבריו של גולסבי מצביעים על כך שהמרווח לשינויים מהירים עשוי להיות צר יותר מהצפוי. מסרי הפד, שכבר בנויים בזהירות רבה, כעת טעונים בשכבת מורכבות נוספת שהמשקיעים יידרשו לנתח ברגישות גבוהה יותר.

בשווקים הגלובליים—ובמיוחד בענפים רגישי־ריבית כמו טכנולוגיה, נדל”ן ואשראי—ההתנגדות מהווה תזכורת לכך שמסלול הפד אינו קבוע מראש. עם אינפלציה באירופה ובחלקים מאסיה המראה גם היא מגמות מעורבות, פיצול מדיניות בין בנקים מרכזיים עשוי להפוך לנושא מרכזי ב־2025.

הרקע הכלכלי הרחב מעצב את הוויכוח על המדיניות

טיעוניו של גולסבי נשענים על החשש שהכלכלה, על אף שהיא מראה סימני האטה, עדיין חזקה מספיק כדי לסכן עלייה מחודשת באינפלציה אם הריביות יירדו מהר מדי. תנאי השוק העבודה, אמנם מתקררים, אך עדיין הדוקים בהשוואה היסטורית, וצמיחת השכר נותרת גבוהה מרמות טרום־מגפה. דינמיקה זו מקשה על הפד להשיג “נחיתה רכה” מבלי לפגוע בהתקדמות שנעשית בתחום יציבות המחירים.

בנוסף, לחצים גאו־פוליטיים—מהפרעות בשרשראות האספקה ועד תנודתיות אנרגטית—מוסיפים סיכונים לתחזיות האינפלציה. עבור קובעי מדיניות כמו גולסבי, הגישה הנכונה היא לשמור על מדיניות מרסנת למשך זמן ארוך יותר, גם אם הדבר מאט את קצב ההתאוששות הכלכלית.

לקראת העתיד יתמקדו המשקיעים בנתוני אינפלציה ובמדדי שוק העבודה הקרובים, כמו גם בהתבטאויות עתידיות של ה־FOMC, כדי להעריך האם הזהירות של גולסבי תזכה לתמיכה רחבה. אם לחצי המחירים יישארו דביקים, ייתכן שהפד יאט או יעצור את מחזור ההקלה. מנגד, נתונים חלשים משמעותית עשויים לבודד את התנגדותו כאירוע חד־פעמי. כך או כך, ההצבעה מעידה על סביבה מדיניותית תחרותית יותר לקראת השלבים הסופיים של המאבק באינפלציה.