ההוצאות העולמיות על מרכזי נתונים נכנסות לתקופה של התרחבות יוצאת דופן, כאשר הביקוש לשירותי בינה מלאכותית מאיץ את ההשקעות בתשתיות. לפי הערכות BofA Global Research, ההוצאות צפויות להגיע לטריליון דולר בשנת 2026, לפני שיותר מהכפיל את עצמן ל-2.1 טריליון דולר עד 2028. הנתונים מדגישים את היקף ההון הנדרש לתמיכה בדור הבא של מחשוב מבוסס בינה מלאכותית.

הבינה המלאכותית הופכת למנוע המרכזי של התרחבות מרכזי הנתונים

שוק מרכזי הנתונים העולמי, שהוערך בכ-275 מיליארד דולר בשנת 2022, עשוי להגיע ל-2.93 טריליון דולר עד 2030, לפי BofA. בית ההשקעות צופה כי הבינה המלאכותית תמשיך להיות הכוח המרכזי מאחורי ההתרחבות, עם תחזית לקצב צמיחה שנתי מורכב של 37% בשוק כולו בין 2025 ל-2030.

ההתפתחות המהירה של בינה מלאכותית יוצרת ושירותים אחרים עתירי מחשוב מחייבת תשתיות חזקות יותר ויותר. ככל שמודלי הבינה המלאכותית נעשים מתוחכמים יותר, חברות זקוקות ליכולת עיבוד גדולה יותר, ליכולות תקשורת מתקדמות ולמערכות ייעודיות לאספקת חשמל ולקירור.

היקף ההשקעות החזוי ממחיש כי ההשפעה הכלכלית של הבינה המלאכותית חורגת הרבה מעבר ליצרניות מוליכים למחצה ולמפתחי תוכנה. היא יוצרת גם מחזור השקעות רחב בתשתיות, הכולל בנייה, ייצור חשמל, מערכות קירור וציוד חשמלי.

ספקיות התשתיות הופכות למרוויחות מרכזיות מתנופת הבינה המלאכותית

יצרניות שבבים ומפתחי שרתים נמנים עם הנהנים המרכזיים מהקמת מרכזי הנתונים המואצת על ידי הבינה המלאכותית, במיוחד בארה”ב. עם זאת, מחזור ההשקעות מייצר גם ביקוש משמעותי מצד חברות תעשייתיות המייצרות גנרטורים, ציוד בנייה, ציוד מיתוג חשמלי ומערכות צ’ילרים.

לפי הערכות BofA, עלויות הקמת מרכזי נתונים מסתכמות בכ-49 מיליון דולר לכל מגה-ואט, כאשר הוצאות הקשורות לתשתיות IT מהוות 78% מסך ההוצאות. חלוקה זו ממחישה עד כמה חלק גדול מההשקעה מתרכז בציוד מחשוב ולא במבנה הפיזי עצמו.

מרכזי נתונים המכונים Neoclouds, המתמקדים בבינה מלאכותית, יקרים אף יותר, עם עלות של כ-57 מיליון דולר למגה-ואט, אף שהם דורשים פחות שטח פיזי ממתקנים מסורתיים. התכנון הייעודי שלהם משקף את החשיבות הגוברת של סביבות מחשוב בצפיפות גבוהה.

שרתים ורשתות תקשורת מהווים את עיקר עלויות התשתית

שרתים הם רכיב העלות הבודד הגדול ביותר בהוצאות על מרכזי נתונים, כאשר BofA מעריך את עלותם בכ-31.4 מיליון דולר למגה-ואט. רכיב הרשתות מגיע לאחר מכן, בעלות של 4.8 מיליון דולר למגה-ואט, נתון המדגיש את חשיבות העברתן של כמויות נתונים הולכות וגדלות בין משאבי המחשוב.

רכיבי תשתית נוספים, ובהם ציוד מיתוג חשמלי, מערכות חלוקת חשמל, גנרטורים, מערכות גיבוי חשמל, צ’ילרים וציוד קירור, עולים בדרך כלל בין 100 אלף דולר ל-1.1 מיליון דולר למגה-ואט.

מבנה העלויות הזה מצביע על כך שתנופת תשתיות הבינה המלאכותית יוצרת שרשרת אספקה רב-שכבתית, שבה חברות טכנולוגיה וחברות תעשייתיות יכולות ליהנות מהשקעות בשלבים שונים של ההקמה והתפעול.

השקעות בתשתיות בינה מלאכותית יוצרות מחזור השקעות ארוך טווח

הגידול החזוי בהוצאות על מרכזי נתונים מייצג הרחבה מהותית של התשתיות הפיזיות התומכות בכלכלה הדיגיטלית. הביקוש לבינה מלאכותית הופך את מרכזי הנתונים לאחד מתחומי ההשקעה הגדולים ביותר בטכנולוגיה העולמית, ובמקביל מגדיל את הצורך בחשמל, בקירור ובציוד ייעודי.

בהמשך, המשקיעים יעקבו אחר הביקוש לשירותי בינה מלאכותית, קצב הקמת מרכזי הנתונים ויכולתן של ספקיות התשתיות לעמוד בדרישות המתרחבות במהירות. גם קצב מימוש ההשקעות יהיה גורם חשוב, שכן היקפן החזוי מעלה שאלות בנוגע לזמינות החשמל, ליכולת הבנייה ולשאלה אם ההכנסות הקשורות לבינה מלאכותית יוכלו בסופו של דבר להצדיק את ההשקעה העצומה הנדרשת בתשתיות.