הגירעון התקציבי הפדרלי של ארה”ב הגיע לכ-1.97 טריליון דולר עד אוגוסט, ובכך עבר את הגירעון שנרשם בשנת הכספים 2025 כולה, כאשר חודש אחד עדיין נותר עד לסיום שנת הכספים. הנתונים מדגישים את חוסר האיזון המתמשך בין הכנסות הממשלה להוצאותיה, בתקופה שבה תשואות אג”ח האוצר הגבוהות מגדילות את עלות מימון החוב הפדרלי.

הוצאות ארה”ב ממשיכות לעלות על הכנסות הממשלה

לפי נתוני התקציב העדכניים, ממשלת ארה”ב גבתה כ-4.85 טריליון דולר בהכנסות במהלך 11 החודשים הראשונים של שנת הכספים 2026, בעוד שההוצאות נטו הגיעו לכ-6.81 טריליון דולר. כתוצאה מכך נוצר גירעון מצטבר של כ-1.966 טריליון דולר. לפי ה-Joint Economic Committee, הממשלה הוציאה כ-1.41 דולר עבור כל דולר שגבתה בתקופה זו.

מבנה הגירעון חשוב במיוחד עבור השווקים הפיננסיים. סעיפי ההוצאה המרכזיים כוללים את Social Security, Medicare ותוכניות בריאות נוספות, ביטחון לאומי ותוכניות לביטחון כלכלי, בעוד שמס הכנסה ליחידים והכנסות הקשורות ל-Social Security נמנים עם מקורות ההכנסה המרכזיים של הממשלה הפדרלית. היקף ההתחייבויות הללו משמעותו שצמצום הגירעון דורש יותר משינויים בסעיף הוצאה יחיד.

עלויות הריבית הופכות למגבלה פיסקלית משמעותית יותר

אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר היא היקף נטל הריבית של הממשלה הפדרלית. עלויות הריבית נטו הגיעו לכ-טריליון דולר במהלך 11 החודשים הראשונים של שנת הכספים 2026, לפי נתוני משרד האוצר שסוכמו בדיווחים הפיסקליים האחרונים. חשבון הריבית הופך רגיש יותר ויותר לרמת תשואות אג”ח האוצר, משום שהממשלה נדרשת למחזר חוב שמגיע לפירעון ובמקביל לממן גירעונות חדשים.

לדינמיקה הזו יש השלכות החורגות מעבר לתקציב הפדרלי. עלויות מימון ממשלתיות גבוהות יותר עשויות להשפיע על התשואות בשוק האג”ח הקונצרניות, המשכנתאות ושווקי האשראי האחרים, בעוד שהיקף הנפקות האג”ח של משרד האוצר עשוי להשפיע על מאזן הביקוש וההיצע בשוק האג”ח הממשלתיות הגדול בעולם. החוב הלאומי של ארה”ב גם חצה באוגוסט את רף ה-40 טריליון דולר, והדבר מדגיש את היקף אתגר המימון.

הכנסות ממכסים לא הצליחו לסגור את הפער התקציבי

הכנסות הממשלה הפדרלית קיבלו תמיכה נוספת ממכסים, אך הכנסות אלה לא הספיקו כדי לסגור את הפער הפיסקלי הרחב יותר. לפי Reuters, משרד האוצר גבה 292.5 מיליארד דולר ממכסים במהלך שנת הכספים עד אוגוסט, ובמקביל החזיר כ-125.2 מיליארד דולר במסגרת החזרי מכסים. כך הסתכמו הכנסות המכס נטו בכ-167.3 מיליארד דולר.

הגירעון בחודש אוגוסט עצמו עמד על כ-166.8 מיליארד דולר, ירידה משמעותית לעומת הגירעון בחודש הקודם, אף שהשוואות חודשיות מושפעות מעיתוי תשלומי קצבאות, החזרים ועסקאות ממשלתיות אחרות. לכן, הנתון המצטבר מתחילת שנת הכספים מספק תמונה ברורה יותר של המגמה הכללית מאשר נתון של חודש בודד.

היקף הגירעון מציב גם את המצב הפיסקלי הנוכחי מעל הגירעון של 1.775 טריליון דולר שנרשם בשנת הכספים 2025 כולה. עם זאת, הנתון הסופי של 2026 עדיין תלוי בהכנסות ובהוצאות של חודש ספטמבר, ולכן אין לראות ב-1.97 טריליון דולר את הגירעון השנתי הסופי.

מה משמעות הפער הפיסקלי עבור השווקים הגלובליים?

עבור משקיעים ברחבי העולם, השאלה המרכזית היא כיצד המגמה הפיסקלית של ארה”ב משתלבת עם תשואות אג”ח האוצר, ציפיות האינפלציה והמדיניות המוניטרית. גירעונות מתמשכים מחייבים את הממשלה לבצע היקפי גיוס משמעותיים, בעוד שריביות גבוהות יותר עלולות להגדיל את עלות שירות החוב. כך נוצר מנגנון משוב שבו רמת התשואות הופכת רלוונטית יותר ויותר גם לתקציב הפדרלי עצמו.

שנת הכספים הבאה תהיה לכן במוקד, כאשר המשקיעים יחפשו סימנים לכך שהגירעון יכול להתייצב או לחלופין שהוצאות הממשלה, עלויות הריבית ומגמות ההכנסות יגדילו את הפער. התחזית העדכנית של ה-Congressional Budget Office ל-10 שנים, כפי שצוטטה על ידי ה-Joint Economic Committee, מעמידה את הגירעון בשנת הכספים 2026 על כ-1.853 טריליון דולר, אף שהנתון בפועל מתחילת שנת הכספים כבר עבר תחזית זו, כאשר חודש ספטמבר עדיין לא הסתיים.

עבור השווקים בישראל ובעולם, האינדיקטורים המרכזיים יהיו תשואות אג”ח האוצר האמריקאיות, צורכי הגיוס העתידיים של הממשלה הפדרלית, הוצאות הריבית והרכב ההוצאות הפדרליות. עלייה מתמשכת בפער הפיסקלי עשויה להמשיך להיות גורם משמעותי בתמחור אג”ח ברחבי העולם, בשוקי המט”ח ובסביבת התמחור של נכסי סיכון, בעוד ששינויים בצמיחה הכלכלית, באינפלציה ובהכנסות הממשלה עשויים לשנות את המגמה ברבעונים הקרובים.