הפדרל ריזרב סיים את ישיבתו האחרונה לשנה עם הפחתת ריבית צפויה של 25 נקודות בסיס, והוריד את טווח היעד לריבית הקרנות הפדרליות ל־3.50%–3.75%. אך מאחורי ההחלטה העיקרית הסתתר סיפור עמוק יותר. מחלוקות חדות בין מקבלי ההחלטות אותתו כי הבנק המרכזי נכנס לשלב לא יציב ופוליטי יותר במחזור ההידוק וההקלה שלו. עם האטה בהתקדמות הורדת האינפלציה ונתוני שוק עבודה המתרככים באופן לא אחיד, הוויכוח הפנימי בתוך הפד הופך כמעט חשוב כמו החלטת המדיניות עצמה.

ועדה מפולגת ומרווח מדיניות מצטמצם

ההצבעה המפוצלת הדגישה את מורכבות הרגע. נשיא הפד של שיקגו, אוסטין גולסבי, ונשיא הפד של קנזס סיטי, ג׳ף שמיד, העדיפו להשאיר את הריבית ללא שינוי וטענו כי הקלות נוספות מוקדמות מדי. מנגד, הנגיד סטיבן מיראן דחף להפחתה אגרסיבית יותר של 50 נקודות בסיס, בטענה שהיחלשות תנופת התעסוקה דורשת תמיכה מהירה יותר. הפערים בין הדעות משקפים ועדה המתמודדת עם מרחב תמרון מצטמצם, כשהיא מנסה לאזן בין יציבות מחירים לבין חוסן שוק העבודה.

דבריו של יו״ר הפד ג׳רום פאוול חיזקו עד כמה עדינים האיזונים כיום. הוא תיאר את המוסד כמתפקד ב״מצב מאתגר״ ו״ללא מסלול נטול סיכון״ — מסר המבהיר שגם פנייה מונעת מדי וגם זהירות יתרה עלולות לשאת סיכונים משמעותיים. המסרים העידו על כיול מחדש ולא על מפת דרכים קבועה, והדגישו את התלות בנתונים כאשר הפד נכנס ל־2026.

השוק מריע להפחתה — אך האותות מעורבים

שווקי המניות פירשו תחילה את ההחלטה כתומכת בצמיחה. ה־S&P 500 נסגר סמוך לשיאו ההיסטורי, ומדד ראסל 2000 זינק לשיא כל הזמנים — סימן לכך שהמשקיעים רואים בריביות נמוכות יותר קטליזטור לחברות הרגישות לאשראי ולחברות בעלות אופי מקומי. עם זאת, הראלי לא שיקף בהירות מלאה. תמחור השוק החל לסטות מתחזיות ה־SEP המעודכנות של הפד, שהראו צפי חציוני לעוד הפחתה אחת בלבד ב־2026.

שוק האג״ח הפגין גישה זהירה יותר, כאשר תשואות ארוכות טווח התייצבו במקום לרדת באופן חד. משקיעים מהססים להניח מחזור הקלות מהיר, מתוך הבנה שדינמיקת האינפלציה עדיין קשה לחיזוי ושמתיחויות גיאופוליטיות ממשיכות להשפיע על שרשראות אספקה גלובליות.

שלב חדש באסטרטגיית המדיניות המוניטרית

כיוונו של הפד ב־2026 ייקבע במידה רבה לפי השאלה האם האטת האינפלציה תיעצר והאם שוק העבודה יתקרר באופן מסודר. פאוול הדגיש סבלנות, וציין כי הריבית חזרה לרמה ניטרלית — שאינה מרחיבה ואינה מכווצת את הפעילות הכלכלית. מצב זה מעניק לפד מרווח נשימה להעריך מחדש את הנתונים הנכנסים מבלי לשדר קצב קבוע להפחתות נוספות.

בעוד הבנק שוקל את צעדיו הבאים, התנאים המאקרו־כלכליים עשויים להפוך תנודתיים יותר. הביקוש הצרכני נותר לא אחיד, צמיחת השכר נחלשת, ורוחות נגד גלובליות — כולל זעזועים בשווקי האנרגיה ולחצים מחודשים בשרשראות האספקה — עשויות להשפיע על מסלולי האינפלציה יותר מהביקוש המקומי.