הזינוק המטאורי בשימוש בבינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) מעמיד את תשתיות המחשוב על כדור הארץ בפני משבר אנרגטי חסר תקדים. מודלים כמו ChatGPT או Gemini דורשים כוח עיבוד מסיבי הפועל 24/7, מייצר חום אדיר וצורך כמויות מים וחשמל עצומות. על רקע זה, ענקיות הטכנולוגיה כמו גוגל וספייס-אקס בוחנות כעת את היעד הבא: העברת חוות השרתים למסלול לווייני נמוך (LEO). המעבר לחלל אינו רק ניסיון לחסוך בנדל”ן יקר, אלא פתרון הנדסי לבעיית הקירור והאנרגיה שמאימת להגביל את התפתחות ה-AI בשנים הקרובות.

פרויקט Suncatcher: תופסים את השמש

גוגל הכריזה על פרויקט שאפתני בשם “סאנקצ’ר”, שמטרתו לשגר מערך של כ-80 לוויינים המצוידים במעבדים עוצמתיים. הלוויינים יוצבו במסלול מסונכרן-שמש (SSO), המבטיח חשיפה כמעט רציפה לאור שמש המופק ביעילות גבוהה משמעותית מזו שעל הקרקע. לפי מחקרי החברה, הירידה הדרמטית בעלויות השיגור (הודות למשגרים רב-פעמיים) תביא לכך שבתוך עשור, הקמת חוות שרתים בחלל תהיה כלכלית באותה מידה כמו הקמת בניין שרתים ענק על האדמה, ללא צורך במערכות קירור מבוססות מים יקרות.

שחקנים חדשים ומערכים סיניים

גוגל אינה לבד במערכה. חברת Starcloud מוושינגטון כבר שיגרה את Starcloud-1, לוויין הנושא מעבד Nvidia המיועד להרצת מודלי שפה גדולים בזמן אמת בחלל. במקביל, סין מקדמת את “מערך שלושת הגופים” – פרויקט ענק השואף לשגר כ-2,800 לוויינים שיחדיו יהוו מחשב-על חללי בעל יכולת עיבוד של פטה-בייטים בשנייה. גם אילון מאסק מתכנן לשדרג את מערך הסטארלינק (V3) כך שכל לוויין ישמש כמרכז עיבוד מידע, מה שיהפוך את רשת האינטרנט הלוויינית למחשב AI גלובלי מרחף.

פוטנציאל מהפכני לתעשיית הלוויינים

מעבר לשירות משתמשים על הקרקע, חוות שרתים בחלל עשויות לפתור את צוואר הבקבוק של תעשיית החלל עצמה. כיום, לווייני תצפית נאלצים למחוק נתונים רבים כי אין להם יכולת לשדר את כולם לכדור הארץ. חוות שרתים במסלול תאפשר לכל לוויין לשלוח נתונים גולמיים באמצעות לייזר לחווה סמוכה, שתעבד את המידע ותחזיר למפעילים רק את התוצרים החשובים. פיתוח זה עשוי לשדרג משמעותית את היכולות של לווייני ריגול, מחקר אקלים וניווט.

מבט קדימה

למרות ההבטחה הגדולה, האתגרים נותרו משמעותיים: זיהום אור שמפריע לאסטרונומים, פליטת פחמן בעת השיגור והקושי בתחזוקת חומרה במרחק מאות קילומטרים. עם זאת, כאשר שוק חוות השרתים צפוי להגיע להשקעות של כ-6.7 טריליון דולר עד 2030, נראה שהמרוץ לחלל הוא כבר לא רק שאלה של “אם”, אלא של “מי תהיה הראשונה”. החברה שתצליח לייצר “ענן” אמיתי מעל האטמוספירה, תחזיק ביתרון אסטרטגי אדיר בעידן הבינה המלאכותית.