הספקולציות גוברות בזירה הפיננסית האירופית לאחר דיווחים שלפיהם נשיאת הבנק המרכזי האירופי (ECB), כריסטין לגארד, עשויה לעזוב את תפקידה לפני השלמת כהונתה בת שמונה השנים באוקטובר 2027. לפי מקורות שצוטטו ב-Financial Times, לגארד שוקלת לפרוש מתפקידה לפני הבחירות לנשיאות צרפת באפריל 2027. אף שה-ECB דחה את הטענות והבהיר כי היא נותרת “ממוקדת לחלוטין” במשימתה, עיתוי הדיווחים עורר דיון נרחב סביב פוליטיקת הירושה והכיוון העתידי של המדיניות המוניטרית בגוש האירו.

תזמון פוליטי ושיקולים אסטרטגיים

עזיבה מוקדמת לא תהיה מהלך סמלי בלבד. היא עשויה להשפיע באופן מהותי על מינוי נשיא ה-ECB הבא. פרישה לפני הבחירות בצרפת בשנת 2027 תאפשר בפועל לנשיא צרפת הנוכחי עמנואל מקרון ולקנצלר גרמניה פרידריך מרץ להשפיע על תהליך הבחירה.

לכך יש משמעות רבה, שכן צרפת וגרמניה מחזיקות בהשפעה ניכרת על מינויים מוסדיים באיחוד האירופי. מקרון מנוע חוקתית מהתמודדות לכהונה שלישית, ובמקביל מתחזקת התמיכה במפלגות ימין קיצוני כמו Rassemblement National בצרפת ו-Alternative for Germany בגרמניה. על רקע זה, קובעי המדיניות בבריסל ערים יותר מתמיד לסיכונים פוליטיים.

ממשלה אירוסקפטית בפריז עלולה להקשות או אף לעכב מינויים לתפקידים מרכזיים באיחוד, כולל ב-ECB. בהקשר זה, מעבר מוקדם עשוי להיתפס כמהלך מקדים לשימור רציפות מוסדית ולהגנה על אמינותו המוניטרית של גוש האירו.

השלכות שוק: יציבות מול אי-ודאות

מבחינת שווקי ההון, לעיתוי חילופי הנהגה ב-ECB יש משקל משמעותי. הבנק המרכזי ניהל תקופה מאתגרת שכללה זינוקי אינפלציה לאחר הקורונה, מחזורי הידוק אגרסיביים ודיון מחודש על הפחתות ריבית נוכח האטה בצמיחה ברחבי גוש האירו.

מעבר הנהגה פתאומי עלול להכניס תנודתיות קצרת טווח בשוקי האג”ח והמט”ח, במיוחד אם המשקיעים יזהו שינוי בהטיית המדיניות. מסלול האירו כבר הושפע מהבדלים בין מדיניות ה-ECB לזו של הפדרל ריזרב האמריקאי.

התפטרותו המדווחת בשבוע שעבר של נגיד הבנק המרכזי של צרפת, פרנסואה וילרואה דה גלו, הגבירה עוד יותר את ההערכות כי ייתכן שמתרחש שינוי רחב יותר בהנהגה המוסדית. גם אם ההכחשות הרשמיות עומדות בעינן לעת עתה, הדיונים על ירושה צפויים להתעצם בקרב קובעי מדיניות, כלכלנים ומשקיעים.

המרוץ לפרנקפורט

שמות של מועמדים פוטנציאליים כבר עולים באופן בלתי רשמי. נגיד הבנק המרכזי ההולנדי לשעבר, קלאס נוט, נחשב למועמד מוביל. בעבר נתפס כ”נץ אינפלציה” מובהק, אך בשנים האחרונות אימץ גישה קונצנזואלית יותר, מה שעשוי למשוך הן את מדינות הצפון והן את מדינות הדרום בגוש האירו. הרקע ההולנדי שלו עשוי להוות פשרה פוליטית ניטרלית בין פריז לברלין.

שם נוסף שעולה הוא פבלו הרננדס דה קוס, נגיד הבנק המרכזי של ספרד לשעבר וכיום ראש הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS). הוא נחשב למומחה טכני בעל סגנון הנהגה שיתופי, ומוערך כיד יציבה בסביבות מדיניות מורכבות.

המינוי הבא ישדר האם ה-ECB מתכוון להעדיף ערנות אינפלציונית, יציבות פיננסית או תמיכה בצמיחה במחזור הכלכלי הקרוב.

מה הלאה להנהגה המוניטרית של אירופה?

גם אם לגארד תישאר בתפקידה עד 2027, עצם האפשרות לפרישה מוקדמת כבר משנה את הציפיות. המשקיעים יעקבו מקרוב אחר התבטאויות פומביות, דינמיקות פנימיות ב-ECB והתפתחויות פוליטיות בצרפת ובגרמניה.

בעת שבה אירופה מתמודדת עם האטה בצמיחה, אתגרי תחרותיות מבניים ומתחים גיאופוליטיים, הרציפות בהנהגת ה-ECB היא הרבה מעבר לסמליות. הנהגת המוסד תשפיע על עלויות המימון, דינמיקת החוב הריבוני ומעמדו הגלובלי של האירו לשנים קדימה.

אם הדיונים על הירושה יואצו, השווקים עשויים להתחיל לתמחר שינויי מדיניות עוד לפני כל הודעה רשמית — מה שהופך את העיתוי הפוליטי למשמעותי לא פחות מהמדיניות המוניטרית עצמה.