הצעתו של הבנק האירופי לחימוש מחדש (European Rearmament Bank – ERB) להתמזג עם בנק ההגנה, הביטחון והחוסן (Defence, Security and Resilience Bank – DSRB) מסמנת רגע מכריע בגישתה המתפתחת של אירופה למימון ביטחוני. בתקופה שבה מתחים גאופוליטיים מעצבים מחדש סדרי עדיפויות מדיניים ברחבי היבשת, הלחץ לאחד יוזמות מתחרות משקף הכרה הולכת וגוברת בכך שמודלי מימון מפוצלים עלולים לפגוע בשאיפות הביטחון לטווח הארוך של אירופה. הנהגת ה־ERB טוענת כי מוסד מאוחד יחזק את האמינות, יאיץ גיוס הון ויבטל מסרים סותרים — במיוחד בתקופה שבה ממשלות אירופה נמצאות תחת לחץ גובר לשפר את מוכנותן הביטחונית.

מאמצים לאיחוד ארכיטקטורת מימון הביטחון של אירופה

הקריאה למיזוג נובעת מתחושת אי־נוחות גוברת עקב קיומם של שני מוסדות מקבילים — שכל אחד מהם מבקש להתבסס כמלווה הרב־צדדי המוביל לרכש ביטחוני באירופה — מה שעשוי לפצל תמיכה פוליטית ופיננסית. גי דה סלייה, אחת הדמויות המרכזיות מאחורי יוזמת ה־ERB, הדגיש כי פלטפורמות מתחרות משדרות מסרים מעורבים לבירות אירופה, שעדיין בוחנות כיצד בנק ייעודי למימון ביטחוני ישתלב במחויבויות לנאט”ו ובתקציבים לאומיים. שני המוסדות, ERB ו־DSRB, שואפים להשיג דירוג אשראי AAA שיאפשר להם לגייס הון במהירות ובעלות נמוכה, אולם ההבדלים במבנה המוצע של כל אחד מהם תרמו לחוסר בהירות. המיקוד המצומצם יותר של ERB במדינות נאט”ו האירופיות עומד בניגוד לחברות הרחבה יותר של DSRB, הכוללת מדינות כמו קנדה, וזוכה לתמיכה מגופים מרכזיים כגון JPMorgan ודויטשה בנק.

מעורבות ממשלתית משקפת מומנטום זהיר אך מתגבש

למרות שהדיונים בשלב מוקדם, מתפתח מומנטום איטי בקרב ממשלות אירופה — במיוחד כאשר הוצאות הביטחון הופכות למרכיב מרכזי יותר בסדר היום הלאומי. פולין היא המדינה הראשונה שהביעה תמיכה רשמית ביוזמה, מה שמעיד על ביקוש חזק למנגנונים שיכולים לייעל מימון לפרויקטי רכש גדולים. ממשלות נוספות העניקו משוב חיובי, אך רבות עדיין בוחנות כיצד מוסד כזה ישתלב עם מוסדות האיחוד האירופי ועם מחויבויות נאט”ו.

צרפת, בפרט, הביעה הן הערכה והן היסוס — בעיקר בנוגע לריבונות וליכולת הפיסקלית. עבור פריז, כל פלטפורמה על־לאומית המממנת הוצאות ביטחון מעוררת שאלות מורכבות על אוטונומיה אסטרטגית — נושא שמזה שנים מעצב את עמדותיה המדיניות. אף על פי כן, הנהגת ה־ERB אופטימית כי דיאלוג מתמשך יביא את צרפת ושחקניות אירופיות מרכזיות נוספות להתכנסות.

חזונות מתחרים לגבי חברות ותנאי ההלוואה

מעבר לתמיכה הפוליטית, שאלת מבנה המוסד נותרת חסם מרכזי להתקדמות מהירה. ה־ERB מדמיין מוסד שמעניק הלוואות בריבית שוק אך ורק לחברות נאט”ו האירופיות — גישה ממוקדת ומותאמת לצרכים הביטחוניים של היבשת. מנגד, ה־DSRB שואף לבסיס חברות רחב יותר ולתנאי הלוואה שונים, שעשויים להציבו כמוסד משולב יותר ברמה הגלובלית.

הבדלים אלה משקפים ויכוח אסטרטגי רחב יותר באירופה: האם מימון ביטחון צריך להיות מרוכז בגוש נאט”ו האירופי, או שעליו לאפשר שיתוף פעולה חוצה־אוקיינוס עמוק יותר. הצעת המיזוג מבקשת לגשר בין החזונות הללו ולהציג בפני ממשלות אופציה אחידה וברורה.

מבט לעתיד

החודשים הקרובים צפויים לקבוע האם אירופה תצליח להתגבר על שאיפות מוסדיות מתחרות ולנוע לעבר מלווה ביטחון רב־צדדי מאוחד. מיזוג בין ERB ל־DSRB ידרוש הסכמה על ממשל תאגידי, מדיניות הלוואות ופיקוח פוליטי — תחומים שלרוב חושפים הבדלים בסיסיים בין מדינות החברות.

עם זאת, הסביבה הגאופוליטית של היום מתגמלת תיאום אסטרטגי, וממשלות עשויות לראות באיחוד כזה לא בחירה אדמיניסטרטיבית אלא הכרח ביטחוני. משקיעים וקובעי מדיניות יעקבו בדריכות אחר סימני התכנסות מצד מדינות מפתח כמו צרפת וגרמניה — שסימונן כן לשיתוף פעולה עשוי לשנות דרמטית את הסיכוי להקמת מוסד מאוחד.

נקודות עיקריות: