הפדרל ריזרב על פרשת דרכים – הורדת ריבית אל מול שוקי הון לוהטים

שוקי ההון העולמיים שוברים שיאים היסטוריים, ונכסים פיננסיים מציגים רמות מחירים חסרות תקדים. במקביל, הפדרל ריזרב (הפד) מאותת על כוונה להוריד את הריבית שלוש פעמים במהלך 2025. זהו ניגוד בולט בין המתרחש בפועל בזירת המאקרו האמריקאית – אינפלציה מתמשכת, שוק עבודה חזק וערך נכסים גבוה – לבין מדיניות מוניטרית שצפויה להתרכך. מדוע הפד שוקל מהלך שאינו אינטואיטיבי על פניו? ומהי המשמעות עבור השווקים הגלובליים וכיסו של המשקיע הממוצע? מאמר זה יצלול לעומק הדילמה המורכבת של הבנק המרכזי החזק בעולם.

שווקים בשיא: מניות, נדל”ן וקריפטו – סימני אזהרה לבועה פוטנציאלית?

המציאות בשווקים פיננסיים ברורה וחד משמעית: מדד S&P 500 קובע שיאים חדשים, מונע בעיקר על ידי מניות טכנולוגיה דומיננטיות כמו Nvidia, Microsoft ו-Apple, אך גם בתמיכת גאות רוחבית יחסית בכלל הסקטורים. מתחילת שנת 2024 ועד היום, מדד S&P 500 רשם עלייה של כ-18%, מה שמשקף אופטימיות רבה מצד המשקיעים. שוק הנדל”ן האמריקאי ממשיך להפגין עוצמה מפתיעה, זאת למרות שיעורי ריבית גבוהים שהיו אמורים לקרר אותו. מדדי מחירי הדירות, דוגמת Case-Shiller, מראים מגמה חיובית יציבה של עליות מחירים בשיעור ממוצע של 5%-7% בשנה בחודשים האחרונים, מה שמצביע על ביקוש עמיד.

בתחום המטבעות הדיגיטליים, ביטקוין פרץ לאחרונה את רף ה-100,000 דולר – שיא כל הזמנים – ונסחר כעת סביב 105,000 דולר. עלייה אגרסיבית זו, שרשמה זינוק של מעל 150% מתחילת 2024, משקפת חזרת אמון של המשקיעים בשוק הקריפטו ובתפיסה הגוברת כי ביטקוין מהווה “מקלט אלטרנטיבי” מול שחיקת הדולר והתחזקות האינפלציה. מדובר בשלישיית נכסים מרכזיים – מניות, נדל”ן וביטקוין – שכולם מאותתים על כלכלה חמה, על סיכון הולך וגובר לבועה, ועל סביבה מוניטרית שמצדיקה דווקא הידוק ולא הקלה.

מהלך לא אינטואיטיבי: מדוע הפד שוקל להוריד ריבית למרות הנתונים?

למרות הסימנים הכלכליים החזקים המצביעים לכאורה על צורך בהידוק, הפדרל ריזרב צפוי להוריד ריבית שלוש פעמים השנה. חוזי פד-פאנדס משקפים הסתברות גבוהה לכך (כ-70%), גם לאחר דבריו הזהירים והמאוזנים של יו”ר הפד ג’רום פאוול. ההסבר הרשמי שמספק הפד נע סביב התקוה ל”נחיתה רכה” – כלומר, בלימת האינפלציה והורדתה ליעד של 2% מבלי להוביל למיתון כלכלי חריף.

אבל הנתונים מספרים סיפור מורכב יותר. האינפלציה עדיין נעה סביב 4% לשנה מאז 2020 – כפול מהיעד שהציב לעצמו הפד. שוק העבודה נותר הדוק במיוחד, עם שיעור אבטלה נמוך של 3.9% (נכון ליוני 2025), עלייה מתמשכת בשכר ריאלי ודרישה יציבה לעובדים. בצד הפיסקלי, החוב הלאומי של ארה”ב עבר את רף 35 טריליון הדולר, מה שמגביל משמעותית את גמישות הפד מבחינת תגובות מדיניות. גם היצע הכסף (M2) נמצא ברמות שיא של כ-21.5 טריליון דולר, וממחיש עודף נזילות בשווקים. מצב זה מאופיין דווקא בלחצים אינפלציוניים עתידיים – לא כזה שמצדיק הורדת עלות האשראי.

“ריקבון שקט” ושיקולים פוליטיים: ההיגיון הנסתר מאחורי החלטות הפד

בבסיס ההיגיון המורכב של הפד עומד חשש מפני “ריקבון שקט” בכלכלה האמריקאית. זהו תהליך של ירידה איטית אך עקבית בצריכה הפרטית, עלייה בשיעורי האשראי הגרוע (delinquency rates) – במיוחד באשראי רכב, משכנתאות וצריכה דיסקרציונרית – וחולשה כללית באזורים אלו. נתונים עדכניים מראים עלייה של 1.5% בשיעור הפיגורים בתשלומי רכב ברבעון האחרון, ועלייה של 0.8% בפיגורים במשכנתאות לא פריימריות. במילים אחרות, הפד מנסה להקדים תרופה למכה ולפעול לפני שהסימנים הללו יתפתחו למיתון מלא.

בנוסף, הבחירות הקרובות לנשיאות בנובמבר 2025 מוסיפות נדבך פוליטי משמעותי, גם אם לא מוצהר. אף בנק מרכזי אינו חסין מלחצים, ובעוד שהפד שומר על עצמאותו, הורדות ריבית עשויות להקל על הממשל מבחינת תקציב, עלויות מימון החוב העצום, וכן להשפיע לחיוב על תמיכה ציבורית וסנטימנט צרכנים לקראת הבחירות.

אירופה ויפן: תמונת מראה המחדדת את הייחודיות האמריקאית

בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, קל לראות את הפער המדיניותי של ארה”ב. הבנק המרכזי האירופי (ECB) החל לאחרונה להוריד ריבית – אך זאת לאחר תקופה ממושכת של קיפאון כלכלי בגרמניה, חולשה בתעשייה, וירידת ביקושים בגוש היורו. הורדת הריבית באירופה (שבוצעה בשיעור של 0.25% ביוני 2025) בוצעה תוך כדי מגמה מתונה של אינפלציה ושוק עבודה פחות צפוף מאשר בארה”ב. שיעור האבטלה בגוש היורו עומד על כ-6.5%, כמעט כפול מזה שבארה”ב.

יפן, לעומת זאת, סיימה רק לאחרונה עשור של מדיניות ריבית שלילית. אף על פי שהריבית שם עלתה קלות ל-0.1%, המדיניות המוניטרית עדיין נותרה סופר-מרחיבה, עם תוכניות רכישה נרחבות והיעדר חשש מאינפלציה משמעותית. שני המקרים הללו מחדדים את הפער בין מדינות עם חולשה מבנית וכלכלית לבין כלכלה דומיננטית וחזקה כמו זו של ארה”ב. כאשר הפד בוחר ללכת בכיוון דומה, למרות סביבה כלכלית הרבה יותר חזקה – מתעוררת השאלה האם הוא מגיב למציאות מתפתחת או יוצר אותה.

מבט קדימה: האם השוק מאמין ומהם הסיכונים העומדים בפני המשקיעים?

השוק, נכון לעכשיו, “קונה” את תחזיות הפד – אך באפס ספקנות, כפי שמשתקף בשיאי המחירים. מחירי מניות, אג”ח, קריפטו ונכסים נוספים מגיבים כאילו סביבת הריבית תישאר תומכת לאורך זמן. הרבעון השלישי של 2025 יהיה מבחן מכריע. אם נתוני הליבה של האינפלציה ימשיכו לרדת באופן עקבי, והביקוש הכללי במשק ייחלש במידה מתונה – הפד יקבל אור ירוק להקלות הדרגתיות.

אך אם יסתבר שמדובר רק בשקט זמני, או שהאינפלציה תישאר עיקשת בשיעורים גבוהים יותר מ-2%, הפד ייאלץ להקשות את התנאים הפיננסי מחדש – מה שעלול להוביל ל”נחיתה קשה” ולתיקון חד בשווקים. אם יתברר שהפד אינו יכול לקיים את הבטחתו להורדת ריבית – בשל אינפלציה עיקשת, צמיחה חזקה מדי, או התפתחות כלכלית בלתי צפויה – המפולת עלולה להיות מהירה וכואבת עבור משקיעים שלא נערכו לאפשרות זו. עד אז, הפער בין התחזיות לבין המציאות בשטח ימשיך ללוות את המשקיעים בכל החלטה.

סיכום: דילמת הפד – איזון עדין בין סיכונים לציפיות

הפדרל ריזרב ניצב בפני דילמה מורכבת במיוחד: מצד אחד, שוקי הון לוהטים ונתוני מאקרו חזקים מצביעים על כלכלה יציבה ודורשים לכאורה זהירות מוניטרית; מצד שני, חשש מ”ריקבון שקט” פוטנציאלי ושיקולים פוליטיים סמויים דוחפים לכיוון הקלה. המהלכים הצפויים של הורדת ריבית, למרות הסתירה לכאורה, הם ניסיון לאזן בין הרצון למנוע מיתון לבין השאיפה להחזיר את האינפלציה ליעדה. האם הפד יצליח לבצע “נחיתה רכה” ולהימנע מטעויות עבר? התשובות לכך יתבהרו בשנים הקרובות, ובינתיים, המשקיעים נדרשים לערנות יתרה ולבחינה מעמיקה של הסיכונים והסיכויים המשתנים. האם עליות השערים הנוכחיות הן בבחינת “לפני הסערה”, או שאנו עדים לעידן חדש של צמיחה מתמשכת בתמיכה מוניטרית?