פקיד בית משפט בארה”ב המליץ על הצעת קבוצה בראשות חברת הכרייה גולד ריזרב לרכישת חברת האם של ענקית הזיקוק סיטגו פטרוליום. ההחלטה, שדוחה הצעה גבוהה יותר של כ-10 מיליארד דולר, מדגישה את מורכבות ההליך המשפטי ומעבירה את ההכרעה הסופית לשופט פדרלי. כל הפרטים על המכירה שעשויה לשנות את פני שוק האנרגיה האמריקאי ולסיים סאגה של שנים עבור נושי ונצואלה.

המאבק המשפטי והפיננסי על עתידה של סיטגו פטרוליום הגיע היום לנקודת רתיחה, כאשר פקיד בית המשפט הפדרלי בדלאוור, רוברט פינקוס, המליץ רשמית על הצעת רכש בסך 7.38 מיליארד דולר שהוגשה על ידי דלינר אנרג’י, קונסורציום בראשות חברת גולד ריזרב (Gold Reserve). המלצה זו מהווה צעד מכריע לקראת מכירתה הכפויה של PDV הולדינגס, חברת האם של סיטגו, במטרה לפרוע חובות עתק של ממשלת ונצואלה.

רקע: מדוע נכס הדגל של ונצואלה עומד למכירה?

ההליך הנוכחי הוא שיאה של סאגה משפטית בת כמעט עשור. היא החלה בתביעה של חברת הכרייה הקנדית קריסטלקס (Crystallex), שדרשה פיצוי על הלאמת מכרות הזהב שלה על ידי נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ’אווס. בית המשפט בארה”ב פסק כי PDV הולדינגס, למרות היותה חברה נפרדת על הנייר, מתפקדת כ”אלטר אגו” (זהות אחרת) של הרפובליקה של ונצואלה, ולכן ניתן להשתמש בנכסיה כדי לפרוע את חובות המדינה.

פסיקה זו פתחה את הדלת ליותר מ-18 נושים נוספים, המחזיקים בפסקי דין על חובות בהיקף כולל של כ-24 מיליארד דולר, להצטרף להליך ולדרוש את חלקם. סיטגו, המפעילה שלושה בתי זיקוק גדולים בארה”ב ורשת של אלפי תחנות דלק, נחשבת ל”יהלום שבכתר” – הנכס החשוב והרווחי ביותר של ונצואלה מחוץ לגבולותיה.

המאבק במכרז: ודאות מול גודל

המלצתו של פינקוס הפתיעה רבים, מכיוון שעל פי דיווחים, קבוצה בראשות ענקית המסחר בסחורות ויטול (Vitol) הגישה הצעה גבוהה משמעותית, שעברה את רף 10 מיליארד הדולר. עם זאת, במסמך שהוגש לבית המשפט, הבהיר פינקוס כי הקריטריונים לבחירה לא התבססו רק על המחיר, אלא גם על “ודאות סגירת העסקה” והסיכוי לקבל את כל האישורים הרגולטוריים הנדרשים.

לדבריו, רק שתי הצעות עמדו במלוא הדרישות המחמירות (“qualified bids”): הצעתה של דלינר בסך 7.38 מיליארד דולר, והצעה מתוקנת של “רד טרי אינבסטמנט” (שהגישה את הצעת הפתיחה) בסך 3.81 מיליארד דולר. פינקוס קבע כי הצעתה של דלינר היא “ההצעה הגבוהה ביותר העומדת בדרישות המכרז”, מה שמרמז כי הצעתה של ויטול כללה ככל הנראה תנאים או סיכונים שמנעו את קבלתה בשלב זה.

ההקשר הפוליטי והמאמצים למנוע את המכירה

יש לראות את הליך המכירה גם בהקשרו הפוליטי הרחב. במשך שנים, ממשל ביידן, בדומה לממשל טראמפ לפניו, העניק לסיטגו הגנה מפני נושים באמצעות רישיונות מיוחדים של משרד האוצר (OFAC). זאת, מתוך תקווה לשמר את הנכס עבור ממשלה עתידית וידידותית יותר בוונצואלה. נציגי האופוזיציה הוונצואלית, המנהלים את סיטגו מאז 2019, נאבקו בבתי המשפט כדי למנוע את המכירה, בטענה שהיא תפגע בעם הוונצואלי. אולם, סבלנותם של בית המשפט והנושים פקעה, וההליך המשפטי גבר בסופו של דבר על השיקולים הדיפלומטיים, והוביל את המכירה לנקודה הנוכחית.

מי עומד מאחורי ההצעה המנצחת?

ההצעה של דלינר נתמכת על ידי קבוצת חברות בעלות אינטרסים אסטרטגיים. גולד ריזרב ורוסורו מיינינג הן בעצמן נושות של ונצואלה, וההשתתפות במכרז היא דרך עבורן להבטיח את החזר חובן. הצטרפותן של שתי יחידות של תאגיד הענק האמריקאי קוך (Koch), וכן חברת סימנס אנרג’י (Siemens Energy) הגרמנית, מעניקה להצעה גב פיננסי ותפעולי איתן.

“הצעתנו מספקת מענה לנושים במורד ‘מפל התשלומים’ באופן נרחב יותר מכל הצעה קודמת שהוגשה”, מסר פול ריבט, סגן יו”ר בכיר בגולד ריזרב. הצהרתו מתייחסת לעובדה שהסכום הגבוה והמבנה של הצעתם יאפשר לא רק לנושים בעלי הקדימות הגבוהה ביותר (כמו קריסטלקס) לקבל את כספם, אלא גם לנושים הנמצאים נמוך יותר בסדר העדיפויות, שאחרת היו עלולים להישאר ללא כל פיצוי.

ההשלכות והשלב הבא

הכדור נמצא כעת במגרשו של שופט בית המשפט המחוזי, לאונרד סטארק, שיצטרך לאשר סופית את המלצתו של פינקוס. דיון מכריע בנושא צפוי להתקיים בחודש אוגוסט. אישור העסקה יהווה מכה קשה לממשלת ונצואלה, שתאבד את נכסה הבינלאומי המשמעותי ביותר, אך יהווה ניצחון היסטורי לנושים הממתינים שנים רבות לכספם. עתידם של אלפי עובדי סיטגו בארה”ב והשפעת המהלך על שוק הדלק המקומי יוותרו תלויים בזהות הבעלים החדשים ובאסטרטגיה שיבחרו ליישם.