בשוק האג”ח הגלובלי, בו הבדלי תשואות נחשבים לסמן מהותי להערכת סיכונים מאקרו־כלכליים, הגרף העדכני מבית בלומברג חושף תופעה ייחודית: לראשונה זה עשור, התשואה הממוצעת של איגרות חוב ל־10 שנים במדינות דרום־מזרח אסיה מצויה ברמה נמוכה מזו של אג”ח ממשלת ארה”ב – פער שהגיע לשפל היסטורי נכון ל־6 ביוני 2025.

מבט על הנתונים: מה הגרף מראה?

הגרף בנוי משני חלקים: החלק העליון מציג את ההפרש בין התשואה הממוצעת של אג”ח ל־10 שנים בדרום־מזרח אסיה לבין תשואת האג”ח האמריקאית ל־10 שנים. נכון ליוני 2025, ההפרש הזה הפך שלילי וירד אל מתחת לאפס, מה שמעיד על כך שמשקיעים מקבלים תשואה גבוהה יותר באג”ח אמריקאיות מאשר באג”ח של מדינות כמו אינדונזיה, מלזיה, תאילנד והפיליפינים – בניגוד למגמה ההיסטורית בה אג”ח במדינות מתפתחות נסחרו בפרמיית סיכון גבוהה יותר.

החלק התחתון של הגרף מציג את ההתפתחות ההיסטורית של התשואות מאז 2019: הקו האדום מייצג את ממוצע התשואות בדרום־מזרח אסיה, ואילו הקו הכחול משקף את תשואת אג”ח ארה”ב ל־10 שנים. החל מ־2023, ניתן לראות מגמת התכנסות בין הקווים – עד ל־2025, אז מתרחשת חצייה דרמטית: האג”ח האמריקאיות מניבות כעת יותר תשואה.

מה גורם לפער השלילי?

1. ציפיות להורדת ריבית בארה”ב שהצטננו

על אף הדיבורים על הקלות מוניטריות מצד הפדרל ריזרב, הנתונים המאקרו־כלכליים האמריקאיים ממשיכים להפתיע כלפי מעלה – עם שוק עבודה חזק ואינפלציה דביקה יחסית. הדבר דוחף את תשואות האג”ח בארה”ב כלפי מעלה, בניגוד להערכות קודמות על ירידה חדה בתשואות.

2. מדיניות מרחיבה בדרום־מזרח אסיה

במקביל, בנקים מרכזיים באסיה, כולל בבנק אינדונזיה ובבנק המרכזי של תאילנד, נקטו בגישה מרחיבה – עם הפחתות ריבית או איתותים ברורים לכיוונן. הצעד נועד להתמודד עם האטה בביקושים, יצוא חלש במיוחד לסין, ואינפלציה שאינה מהווה איום מיידי באזורים אלו. כתוצאה, התשואות המקומיות ירדו או נותרו נמוכות.

3. זרימת הון חזרה לשווקים מפותחים

המשקיעים הגלובליים נטשו חלק מהשקעותיהם בשווקים מתפתחים וחזרו לשוק האמריקאי, שמספק כיום גם ביטחון יחסי וגם תשואה גבוהה יותר. פדיונות מקרנות אג”ח באסיה, לצד התחזקות הדולר, הגבירו את הלחץ על תשואות אסייתיות והורידו את פרמיית הסיכון שנדרשה בעבר.

השלכות על השווקים הפיננסיים

המצב הנוכחי מייצר שורה של השלכות אפשריות, הן למשקיעים והן למדינות עצמן:

א. דחיקת משקיעים מוסדיים: כאשר אג”ח של מדינות מתפתחות מניבות תשואה נמוכה מזו של אג”ח ממשלת ארה”ב – המוגדרות “נטולות סיכון” – המשקיעים הגלובליים יעדיפו את השוק האמריקאי, מה שעלול להגביר את התנודתיות במטבעות המקומיים ולהקשות על מימון חיצוני של המדינות הללו.

ב. פגיעה ביצואנים אסייתיים: פער התשואות תורם לייסוף מסוים במטבע האמריקאי לעומת המטבעות האסייתיים. זה פוגע בתחרותיות של יצואנים מהאזור, שממילא מתמודדים עם חולשה בביקושים העולמיים, במיוחד מכיוון סין.

ג. סיכון לדיפרנציאציה בין המדינות: מדינות עם גרעון גבוה או חוב חיצוני עלולות להיתקל בקשיים מחודשים בגיוס הון, בזמן שאחרות – עם משמעת פיסקלית גבוהה – יזכו ליתרון יחסי. זה עלול ליצור פערים פנימיים חדשים בתוך הגוש האסיאתי.

מבט קדימה: האם הפער יימשך?

שאלת המפתח היא האם מדובר באנומליה זמנית או בתחילתו של שינוי מבני. ההערכות בשוק חלוקות:

אם הפד יתחיל להוריד ריבית בסוף 2025 או בתחילת 2026, ייתכן שתשואות האג”ח האמריקאיות יירדו שוב, מה שיצמצם את הפער.

לחלופין, אם ההתאוששות בארה”ב תימשך במקביל לחולשה מתמשכת באסיה, הפער עשוי להעמיק ואף להיתפס כ”נורמלי חדש” על רקע שינויים גיאופוליטיים וסחריים.

מסקנה: מראה שוק שמעיד על שינוי עולמי

העובדה שתשואות אג”ח בארה”ב עולות על אלו של דרום־מזרח אסיה אינה רק תופעה מספרית – אלא שיקוף של שינויים עמוקים באמון השוק, בציפיות צמיחה, ובסדרי העדיפויות הגלובליים. עבור משקיעים, ניהול סיכונים גיאוגרפי הופך למורכב יותר, כאשר הקלאסיקה של “תשואות גבוהות יותר בשווקים מתפתחים” כבר אינה רלוונטית.

במילים פשוטות, הפער שנרשם ביוני 2025 עשוי להוות איתות מוקדם לכך ששוק האג”ח הגלובלי נכנס לעידן חדש – כזה שבו גם מדינות מתפתחות יצטרכו להתחרות על תשומת לב המשקיעים לא רק באמצעות תשואה, אלא גם ביציבות מאקרו־כלכלית ובשקיפות רגולטורית.