בזמן שהעולם מתמודד עם אינפלציה גואה, מטבעות שנשחקים ואי־ודאות גיאופוליטית הולכת ומחריפה, עתודות הזהב של מדינות הופכות שוב לנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. נתוני 2025 של Benzinga שופכים אור על תמונת הבעלות על הזהב בעולם, וחושפים פערים חדים בין מדינות המערב, אסיה והמזרח התיכון. התמונה שמתקבלת איננה רק כלכלית – אלא משקפת גם עוצמה גיאופוליטית ויכולת עמידות בעתות משבר.

ארה״ב עדיין שולטת, אך לא לעד: 8,133 טון שמסמנים עידן שעובר שינוי

עם אחזקה של 8,133 טון זהב, ארצות הברית ממשיכה להחזיק ביותר רזרבות מכל מדינה אחרת בפער עצום. מדובר במורשת מתקופת תקן הזהב של ברטון־וודס, אך יותר מכך – זהו ביטוי מוחשי לאמון שממשלות ארה”ב שמרו במתכת היקרה גם לאחר ביטול התקן ב־1971. בנקודת הזמן הנוכחית, הזהב משרת את ארה”ב לא רק כגידור אינפלציוני, אלא גם ככלי דיפלומטי שקט – תזכורת לעוצמתו של הדולר כמטבע רזרבה עולמי. עם זאת, הגידול במאגרי הזהב במדינות אחרות מאותת על אתגר פוטנציאלי למונופול הזה.

גרמניה, איטליה וצרפת: מאגרי זהב כתעודת ביטוח כלכלית־פוליטית

שלוש מהכלכלות המובילות באירופה מחזיקות יחד ביותר מ־8,200 טון זהב – כמות דומה לזו של ארה”ב, אך מחולקת בין שלוש מדינות. גרמניה מחזיקה ב־3,351 טון, איטליה ב־2,451 טון וצרפת ב־2,437 טון. ברקע למספרים עומדים שני שיקולים מרכזיים: ראשית, החשש המתמשך מקריסה של היורו או פירוק הגוש – וזהב מהווה עוגן יציבות מקומי; שנית, מדובר במהלך אסטרטגי להבטחת מעמד פוליטי בגוש האירו וב־ECB. העובדה שהמדינות הללו לא מכרו זהב כמעט בכלל גם בתקופות של משברים תקציביים חריפים מצביעה על החשיבות הסימבולית והמעשית של הזהב עבורן.

הודו, סין ויפן: אסיה מהדקת אחיזתה במשאב האסטרטגי

מדינות אסיה לא רק מגדילות את עתודות הזהב שלהן, אלא גם משנות את האיזון של המערכת הפיננסית העולמית. הודו, עם 879 טון, רואה בזהב מרכיב בלתי נפרד ממערך החיסכון וההשקעה הלאומי – הן בקרב הבנק המרכזי והן בקרב האוכלוסייה, שם הזהב נחשב לנכס תרבותי. סין, המחזיקה ב־2,292 טון, מבצעת רכישות זהב עקביות כחלק ממאמציה להקטין את תלותה בדולר ולהגדיל את משקל היואן. יפן, עם 845 טון, שומרת על אסטרטגיית זהב שמרנית, כתוספת לגיבוי יתרות המט”ח ולצמצום סיכון במערכת המוניטרית. שלוש המדינות מאותתות בכך על מגמה אסייתית ברורה: ביזור מהמערכת המערבית, תוך חיזוק גיבוי פנימי למטבעות המקומיים.

מדינות קטנות, עתודות גדולות: שווייץ, הולנד וטורקיה

המקרה של שווייץ (1,039 טון), הולנד (612 טון) וטורקיה (623 טון) ממחיש כיצד מדינות קטנות או בינוניות מזהות את הזהב כאמצעי הישרדות פיננסי. שווייץ, הידועה כאי של יציבות בנקאית, משתמשת בזהב כאמצעי לשימור אמון בינלאומי במערכת הבנקאות שלה. טורקיה, אשר חוותה טלטלות כלכליות קשות בשנים האחרונות, רואה בזהב אמצעי ייצוב כלכלי לאור שחיקת הלירה והירידה באמון הציבור במוסדות הכלכליים. הולנד, מצידה, העבירה חלק גדול מהזהב שלה בחזרה מהבנקים של ארה”ב ואנגליה לתוך המדינה – מהלך שמעיד על חשש גובר מתלות יתר בגורמים חיצוניים.

רוסיה: בין סנקציות לצבירה שקטה של זהב

רוסיה מחזיקה ב־2,332 טון זהב, נתון שממקם אותה מיד לאחר שלוש הכלכלות האירופיות הגדולות וסין. בעקבות הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה מאז 2014, רוסיה נקטה במדיניות ברורה של דה־דולריזציה וצבירת זהב. המהלך נועד לייצר ביטחון פנימי, לאפשר גמישות בתשלומים בינלאומיים, ולספק כלים אלטרנטיביים לניהול יתרות מט”ח, במיוחד לאור ניתוקה ממערכת SWIFT. הצטיידות במתכת היקרה מקנה למוסקבה עוגן כלכלי שחורג מחשבונות הבנק ונכסים הניתנים להקפאה.

שחקניות בינוניות אך מתקדמות: טאיוואן, פולין, פורטוגל ואוזבקיסטן

טאיוואן (422 טון), פולין (515 טון), פורטוגל (382 טון) ואוזבקיסטן (367 טון) מייצגות מגמה מעניינת: מדינות שאינן מהמובילות הגלובליות, אך רואות בזהב דרך להבטיח יציבות לאורך זמן, במיוחד נוכח סיכונים חיצוניים או גאוגרפיים. פולין, לדוגמה, רכשה כמויות משמעותיות של זהב בעשור האחרון כחלק מהיערכות לעימותים גיאופוליטיים אפשריים. טאיוואן, תחת איום סיני, שומרת על רזרבה גבוהה לבלימת איומים כלכליים. עבור פורטוגל ואוזבקיסטן מדובר באסטרטגיה משולבת של אמון ציבורי, תיירות פיננסית ויציבות מקרו־כלכלית.

הזהב כתחליף לביטקוין? בין נכס בטוח למסר פוליטי

בעשור האחרון התרבו קולות שטענו כי ביטקוין הוא “הזהב החדש”, אך בפועל – הממשלות לא נטשו את הזהב. להיפך. אחזקת זהב הפכה לסימן של ריבונות כלכלית, משמעת תקציבית ויכולת עמידה מול משברים גלובליים. כאשר מטבעות ריבוניים נחלשים, הבנקים המרכזיים חוזרים לבסיס – והבסיס, כפי שמסתמן, הוא זהב פיזי בכספות.