נתוני האינפלציה של סין: התאוששות מינורית – או מצג שווא מתוכנן?

אינפלציה שלילית, ירידת מחירים תעשייתיים – ושאלת האמון בנתונים

ב־10 במאי 2025 פרסמה הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה של סין את מדדי המחירים לחודש אפריל. מדד המחירים לצרכן (CPI) רשם עלייה חודשית של 0.1%, בעוד שבקצב שנתי הוא ירד ב־0.1% – חודש שני ברציפות של אינפלציה שלילית. במקביל, מדד המחירים ליצרן (PPI), המודד את רמות המחירים בתעשייה, צנח ב־2.7% לעומת אפריל 2024 – המשך ישיר ללחצי מחירים ולחולשה בענפי הייצור.

למרות העלייה הקלה במדד המחירים לצרכן, התמונה הכוללת משקפת לחץ דפלציוני נרחב. הצריכה אמנם שומרת על יציבות סטטיסטית, אך מגזרי הייצור נמצאים בנסיגה מובהקת.

האם אפשר להאמין לנתונים שמגיעים מבייג’ינג?

הבעיה המרכזית איננה רק במספרים – אלא באמינות התהליך שמוביל אליהם. ממשלת סין מנהלת שליטה הדוקה בפרסום נתונים כלכליים, מגבילה גישה לנתונים בלתי תלויים ומפעילה מנגנוני פיקוח על פרסומים מחקריים חיצוניים. בעשור האחרון, מוסדות פיננסיים, אוניברסיטאות ובנקים מרכזיים בעולם הביעו שוב ושוב הסתייגות מהשקיפות הסטטיסטית של בייג’ינג – במיוחד כשמתגלה פער בין הנתונים הרשמיים לבין המציאות בשטח.

תקדימים היסטוריים: כשהמספרים לא תואמים את המציאות

מבט על העבר מחזק את התחושות הקיימות: בתקופת המשבר הפיננסי העולמי ב־2008, דיווחה סין על צמיחה חיובית בשעה שהייצוא קרס. במהלך מלחמת הסחר מול ארה”ב, הנתונים הרשמיים לא שיקפו את השיתוק בענפי הייצור. ובשנות הקורונה, הדו”חות הסיניים המשיכו לדווח על התאוששות מהירה – בניגוד לתמונת המצב שהשתקפה בדוחות של חברות רב-לאומיות. דפוס זה יוצר תחושת חוסר אמון כרוני בקרב שוקי ההון ומדגיש את החשש שהנתונים מתוזמרים על מנת להציג נרטיב של יציבות גם כשזו איננה קיימת בפועל.

פער הולך וגדל בין מדדי הצריכה למדדי הייצור

בדיקה מדוקדקת של הנתונים מאפריל מעלה פער מטריד: מדד המחירים לצרכן נותר כמעט ללא שינוי, בעוד שמדד המחירים ליצרן ממשיך לצנוח. פער זה מרמז על אפשרות שממשלת סין שומרת על יציבות מדומה במחירים לציבור – באמצעות סובסידיות, שליטה מחירים או אשראי צרכני – בעוד שמאחורי הקלעים, מגזר הייצור סובל מביקושים חלשים, משחיקת רווחיות ומקיפאון השקעות.

ירידה של 2.7% במדד ה־PPI אינה שולית. היא מצביעה על ירידה עמוקה בצריכת חומרי גלם, לחץ על שולי הרווח של היצרנים, וסיכון ממשי לקיצוצי כוח אדם. לאורך זמן, פער כזה מאיים לערער את האיזון המאקרו־כלכלי ולייצר אפקט הדבקה גם במגזרים צרכניים ובמערכת הפיננסית.

נתוני הרכב מחזקים את תחושת החולשה בצריכה

החשש מחולשה בצריכה מקבל משנה תוקף עם פרסום נתונים חדשים בענף הרכב – ענף הנחשב לאינדיקטור מהימן לאמון הצרכני. באפריל נרשמה ירידה חודשית של 9.4% במכירות רכבים פרטיים, לצד צניחה של 8.7% במכירת רכבים חשמליים – תחום שנהנה עד כה מתמיכה ממשלתית רחבה. מדובר בצמצום חד בהוצאה הפרטית על מוצרים בני קיימא, מה שמעיד על רתיעה גוברת מצד משקי הבית מהתחייבויות כלכליות גדולות. התנהגות זו סותרת את המסר המשתמע מה־CPI החודשי, ומלמדת על פער עמוק בין הדו”חות הסטטיסטיים לבין התנהגות השוק בפועל.

סיכום: לא מה שרואים הוא מה שבאמת קורה

לכאורה, הנתונים מאפריל עשויים לשדר יציבות מחירים ואפילו התאוששות מינורית. בפועל, כל אינדיקציה פרטנית – מה־PPI ועד מכירות הרכב – מצביעה על חולשה מערכתית עמוקה. הסתירה שבין הנרטיב הרשמי של “התייצבות הדרגתית” לבין המציאות שמספקים הנתונים האמיתיים, מחייבת זהירות יתרה בהתבססות על דו”חות סיניים.

עבור משקיעים, אנליסטים ומקבלי החלטות – המסר ברור: אין להסתפק בקריאת המספרים המפורסמים. לעיתים, הסיפור האמיתי נמצא דווקא במה שלא נאמר.