בחודש יולי 2025, מדד מנהלי הרכש (ISM Manufacturing PMI) ירד לרמה של 48.0 נקודות – שפל של תשעה חודשים – כשהוא מציין את החודש החמישי ברציפות של התכווצות במגזר הייצור. הירידה של נקודה שלמה לעומת חודש יוני מדגישה מגמה עקבית של היחלשות, חרף האופטימיות היחסית שחזרה לוול סטריט בחודשים האחרונים. למעשה, לפי הנתונים שפורסמו, התעשייה האמריקאית נמצאת בנסיגה מזה קרוב לשלוש שנים, כשב־31 מתוך 33 החודשים האחרונים נרשמה ירידה בפעילות.

תעשייה שנחנקת מהאטה מבנית

הסיפור כאן איננו רק נתון בודד אלא מגמה ארוכת טווח: הכלכלה האמריקאית, שבעבר נשענה על תעשייה יציבה ודומיננטית, עוברת שינוי מבני עמוק. חברות רבות מיקמו את הייצור שלהן מחוץ לארה”ב כבר בעשורים הקודמים, אך כיום הן מתמודדות עם אתגרים חדשים גם במיקומים הגלובליים – מבעיות לוגיסטיקה ועד חוסר ודאות רגולטורית. כתוצאה מכך, גם מי שניסה להשיב קווי ייצור לשטח ארה”ב מגלה סביבת תפעול קשה ובלתי משתלמת, במיוחד כשעלויות ההון והעבודה נמצאות ברמות שיא.

ירידה בהזמנות – איתות מטריד להמשך

מדד ההזמנות החדשות – שהוא אינדיקטור מקדים לפעילות עתידית – רשם ביולי את החודש השישי ברציפות של ירידה. כשלקוחות תעשייתיים מפחיתים הזמנות, מדובר באיתות חד משמעי לכך שהצפי שלהם לעתיד שלילי. הירידה בהזמנות פוגעת בשרשרת האספקה כולה: מספקי חומרי גלם, דרך קבלני משנה, ועד חברות הלוגיסטיקה וההפצה.

הירידה הזו מגיעה על רקע חולשה גלובלית בביקושים, במיוחד מכיוון סין, שעד לאחרונה היוותה עוגן חשוב ליצוא התעשייתי האמריקאי. השילוב בין האטה גלובלית למתחי סחר מציב את היצואנים האמריקאים במצב רגיש – שבו גם הביקוש המקומי וגם הביקוש הבינלאומי מצטמצמים.

פיטורים נרחבים: ההשלכות על שוק העבודה

במקביל, מדד התעסוקה בענף צנח ל־43.4 נקודות – הרמה הנמוכה ביותר מאז 2020 – עם ירידה חודשית חדה של 1.6 נקודות. הנתון הבולט ביותר מדוח ISM היה העובדה ש־25% מהיצרנים דיווחו כי צמצמו את מצבת העובדים שלהם ביולי – השיעור הגבוה ביותר מאז שיא מגפת הקורונה. מדובר בשינוי מגמה משמעותי, שמצביע על כך שגם חברות שתלו תקוות בהתאוששות עתידית כבר אינן מוכנות להמתין לה.

צמצום כה רחב בתעסוקה מעיד לא רק על גידול בזהירות מצד המעסיקים, אלא גם על ירידה בפעילות בפועל. בנוסף, הוא עשוי להקרין על סקטורים נלווים – כמו שירותים עסקיים, הסעדה, תחבורה ועוד – ולגרור האטה רחבה יותר במשק.

לחץ רב-חזיתי: ריבית גבוהה, עלות הון ואינפלציה סמויה

לתוך התמונה הזו נכנס משתנה מרכזי נוסף – הריבית. מאז אמצע 2022, הפדרל ריזרב מנהל מדיניות מוניטרית מצמצמת במטרה לרסן את האינפלציה, אך תוצר הלוואי הוא חנק אשראי והאטה בפעילות העסקית. עבור יצרנים, המשמעות ברורה: השקעה בציוד חדש, גיוס עובדים או הרחבת קווי ייצור הופכים יקרים עד בלתי אפשריים.

לכך יש להוסיף את ההתייקרות בעלויות האנרגיה, חומרי הגלם והביטוח התעשייתי. גם אם מדד המחירים לצרכן מצביע על ירידה יחסית באינפלציה, הרי שהתעשייה חווה בפועל “אינפלציה חבויה” – עלויות קבועות הולכות וגדלות שמכרסמות ברווחיות גם בלי שתתורגמנה מיד לעליות מחירים לצרכן.

סיכון פוליטי ופגיעה בפריפריה הכלכלית

היחלשות מגזר הייצור איננה רק אתגר כלכלי – היא גם סוגיה פוליטית בוערת. מדינות כמו אוהיו, ויסקונסין, פנסילבניה ומישיגן, המכונות “חגורת החלודה”, צפויות להפוך לזירת קרב פוליטית בבחירות 2026. שיעורי אבטלה גוברים, סגירת מפעלים וצמצום פעילות תעשייתית עלולים להזין תסכול כלכלי שיתורגם גם בקלפי. בעבר, משברים תעשייתיים היוו זרזים מרכזיים לגלי פופוליזם, ואי־טיפול בבעיה עלול להוליד השלכות מרחיקות לכת על החברה האמריקאית כולה.

האם יש דרך חזרה?

למרות התמונה הקודרת, קיימות גם קריאות להתעוררות רגולטורית ופיסקאלית. יש הטוענים כי יש להעניק הקלות מס ממוקדות לתעשייה, לחזק תמריצים ל”החזרת” הייצור לארה”ב (reshoring), ולהשקיע בתשתיות תומכות תעשייה. אחרים סבורים כי הפתרון טמון באוטומציה ובהשקעה בטכנולוגיות ייצור חדשות שיקטינו את התלות בכוח אדם ובמימון חיצוני.

במקביל, במידה והפד ישנה את מדיניות הריבית ברבעון הרביעי של השנה – ייתכן שהדבר יספק חמצן נוסף לחברות קטנות ובינוניות במגזר התעשייה. עם זאת, כל עוד הנתונים ממשיכים להצביע על התכווצות – קשה לראות כיצד יתאפשר שינוי מגמה משמעותי בטווח הקצר.