• חמש המניות הגדולות בארה”ב שוות כיום פי 4.9 מכלל מניות היתר גם יחד – שיא היסטורי.
• מאז 2019 זינקו מניות הטכנולוגיה הגדולות במאות עד אלפי אחוזים, בעוד מדד Russell 2000 עלה ב־66% בלבד.
• בשונה מבעבר, ענקיות הטכנולוגיה של היום הן קונגלומרטים המחזיקים שורה ארוכה של חברות־בת ותחומי פעילות מגוונים.

ריכוזיות שוק שלא נראתה בעבר

שוק המניות האמריקאי הגיע לרמת ריכוזיות חסרת תקדים. מניות Nvidia, Microsoft, Apple, Amazon ו-Meta שוות יחדיו יותר מכל מניות היתר במדד Russell 2000, ביחס של 4.9x – נתון שמעולם לא נרשם קודם לכן. לשם השוואה, בשיא בועת הדוט-קום בשנת 2000 עמד היחס על כ־1.5x, ובתקופת המשבר הפיננסי של 2008 הוא היה סביב 1.0x בלבד.

המשמעות היא שהבריאות של מדדים רחבים כמו S&P 500 תלויה כיום כמעט לחלוטין בקומץ חברות, וכל ירידה באחת מהן עלולה להרעיד את כל השוק.

זינוק טכנולוגי לעומת קיפאון במניות היתר

מאז 2019 רשמו מניות הטכנולוגיה הגדולות תשואות דרמטיות: Nvidia זינקה ביותר מ־5,000%, Microsoft, Apple, Amazon ו-Meta עלו בין 203% ל־463%. מנגד, מדד Russell 2000 – שמייצג את מניות היתר – עלה בתקופה זו רק ב־66%.

פער זה ממחיש כיצד ההון זורם כמעט בלעדית למגזרים ממוקדים כמו בינה מלאכותית, ענן ופלטפורמות דיגיטליות, בעוד יתר הכלכלה האמריקאית – ובעיקר חברות קטנות ובינוניות – נותרות מאחור.

עידן חדש: קונגלומרטים ולא חברות בודדות

בשונה ממחזורי עבר, ענקיות הטכנולוגיה של היום אינן חברות בעלות מוצר יחיד, אלא קונגלומרטים רחבי פעילות:

• Microsoft שולטת לא רק בתחום מערכות ההפעלה, אלא גם בענן (Azure), רשתות חברתיות (LinkedIn), פלטפורמות פיתוח (GitHub) ותעשיית משחקים (Xbox).
• Amazon פועלת מעבר למסחר המקוון עם AWS (חטיבת הענן הרווחית), Prime Video, Whole Foods ופעילות פרסום מתרחבת.
• Meta כוללת את WhatsApp, Instagram, Messenger ו־Reality Labs, מה שהופך אותה לאקוסיסטם חברתי רחב.
• Apple מתבססת על הכנסות חוזרות משירותים, אקוסיסטם אפליקציות ומוצרים משלימים כמו אוזניות ושעונים, לצד מכירות האייפון.
• Nvidia התפתחה מיצרנית שבבים גרפיים לחברה המובילה בתחומי AI, דאטה סנטרים ורכב אוטונומי.

המבנה הזה מייצר חסינות עסקית גבוהה יותר בהשוואה לעבר, אז חברות מובילות הסתמכו על קו מוצרים יחיד ופגיע יותר.

הסיכון שבהתרכזות יתר

הגיוון בתוך כל חברה מקטין את הסיכון הפנימי שלה, אך ברמה מערכתית השוק כולו הופך לפגיע. משקיעים בקרנות סל ובמדדים רחבים חושבים שהם מפוזרים, אך בפועל, רוב ביצועי התיק מוכתבים על ידי אותן חמש מניות.

המשמעות היא שכל זעזוע – רגולטורי, טכנולוגי או גיאופוליטי – באחת החברות האלה עלול להשליך באופן חריג על כלל שוק המניות האמריקאי.

השלכות אסטרטגיות ומאקרו־כלכליות

הפער בין “הכלכלה הפיננסית” לבין “הכלכלה הריאלית” הולך ומתרחב. מניות היתר, שמשקפות בדרך כלל את בריאות הכלכלה המקומית ואת מנועי התעסוקה, נשארות מאחור. אם מגמה זו תימשך, ייתכן שהשוק יפגין עיוות בחלוקת ההון, שבו הכסף זורם רק למספר מצומצם של ענקיות ולא למנועי צמיחה רחבים.

עבור משקיעים מוסדיים, הדילמה ברורה: מצד אחד החברות הענקיות מציעות חדשנות ויציבות, אך מצד שני, ריכוז יתר בהן חושף את כל תיק ההשקעות לסיכון מערכתי. עבור רגולטורים, השאלה היא האם ריכוז כזה פוגע בתחרותיות ובחדשנות לטווח הארוך.

מבט קדימה

הפער ההיסטורי בין מניות הענק לבין מניות היתר אינו רק תוצאה של התלהבות משקיעים, אלא גם ביטוי לשינוי מבני: החברות המובילות כיום הן קונגלומרטים רב־תחומיים, השולטים במספר תעשיות במקביל.

הלקח למשקיעים הוא כפול: מצד אחד, כל עוד מניות הענק ממשיכות להתרחב ולשלוט בשווקים, הן צפויות להוביל את המדדים. מצד שני, רמות הריכוז הנוכחיות הן קיצוניות, וכל היפוך מגמה עלול להיות חד ומטלטל. מניות היתר אולי נשכחו מאחור, אך ההיסטוריה מלמדת כי מחזורי תיקון ושוויון חוזרים בסופו של דבר גם אל הענקים.