נכון לאפריל 2025, מדד ה-S&P 500 ירד ביותר מ-15% מתחילת השנה. ירידות כאלה עשויות להישמע מפחידות עבור הציבור הרחב ואפילו עבור משקיעים מנוסים, אך ההיסטוריה מלמדת שזהו אינו אירוע חריג, ובוודאי לא סוף פסוק. הירידות החדות של המדד בשנים עברו לימדו אותנו שיעורים חשובים על פסיכולוגיית שוק, תגובות ממשלתיות, ומה שמניע את שוק ההון בטווח הקצר והארוך.

הנתונים שנאספו ע”י Carson Investment Research מראים כי מאז 1950, התרחשו 17 מקרים בהם ה-S&P 500 ירד ביותר מ-15% בתוך שנה קלנדרית. מקרים אלו התרחשו בשנים מגוונות – משנות החמישים ועד לעשור הנוכחי – אך מעניין לגלות שבחלקם המדד דווקא סיים את השנה בעלייה, לעיתים חדה מאוד. כיצד ניתן להסביר את הדינמיקה הזו? האם קיימים דפוסים שחוזרים על עצמם? ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך לגבי המשך 2025 והעתיד הלא רחוק?

המשותף למקרים ההיסטוריים: מתח מקרו-כלכלי וסנטימנט שלילי

סקירה של השנים בהן המדד ירד מעל 15% מראה כי כמעט תמיד היו אלו שנים של לחצים כלכליים חריפים, לעיתים מקומיים ולעיתים גלובליים. בין אם מדובר במשברים פיננסיים, אינפלציה, מלחמות, בועות טכנולוגיות שהתפוצצו או מגפות – כל אחד מהמקרים הללו לווה באווירה של אי ודאות.

כך למשל, בשנים 1973 ו-1974, הייתה זו מלחמת יום כיפור והשפעתה על שוקי האנרגיה, בשילוב עם אינפלציה דוהרת ומיתון מתמשך בארה”ב. שוק המניות צנח אז בשיעורים של 36% ואף כמעט 50% בתוך שנתיים. הציבור, שחווה עליות חזקות בשנות השישים, לא היה מוכן לתרחיש כזה. דפוס דומה חזר על עצמו ב-2001–2002, כאשר בועת הדוט-קום קרסה וגררה את חברות הטכנולוגיה לירידות חדות, ולצד זה – פיגועי 11 בספטמבר העמיקו את תחושת האי-ודאות וההאטה הכלכלית.

ב-2008, המשבר הפיננסי העולמי היה אולי המשבר המשמעותי ביותר מאז השפל הגדול. קריסת ליהמן ברדרס, שוק משכנתאות קורס, מערכת בנקאות עולמית על סף התמוטטות – וכל אלו הובילו לצניחה של כמעט 49% במדד ה-S&P 500 באותה שנה. ואכן, 2008 הייתה מהשנים היחידות בטבלה שלא רק שהירידה הייתה הגדולה ביותר – אלא גם השנה הסתיימה בהפסד של יותר מ-38%, מהחמורים בהיסטוריה המודרנית.

המסקנה הברורה היא שירידות של מעל 15% לא מתרחשות סתם. הן כמעט תמיד תוצאה של מערבולות כלכליות עולמיות, תחושת אובדן אמון מצד המשקיעים, והיעדר נרטיב חיובי בשוק.

אבל לא תמיד זה נגמר רע – מתי השוק דווקא התהפך וחזר לעלות?

מה שמעניין הוא שבחלק מהמקרים, הירידות לא רק שלא נמשכו, אלא התחלפו בעליות חזקות במיוחד בהמשך אותה שנה. שלושה מקרים בולטים במיוחד הם השנים 1982, 2009 ו-2020 – ובהן, לאחר ירידה של כ-16%–30% בשיא השלילי, המדד סיים את השנה בזינוק של 14.8%, 23.5% ו-16.3% בהתאמה.

בשנת 1982, ארה”ב הייתה בעיצומו של מיתון עמוק ואינפלציה גבוהה. הפדרל ריזרב, בראשות פול וולקר, החליט להפחית ריבית בצורה אגרסיבית לאחר שנים של הידוק מוניטרי. שינוי זה במדיניות, יחד עם רגיעה מסוימת באינפלציה, החזירו את האמון לשוק, והמשקיעים מיהרו לרכוש נכסים במחירים אטרקטיביים.

ב-2009, השוק הגיע לתחתית במרץ, לאחר קריסה ממושכת ב-2008. מה שגרם לשינוי היה תכנית החילוץ האמריקאית TARP, שהזרימה מאות מיליארדי דולרים לתוך המערכת הפיננסית, בשילוב עם ריבית אפסית מצד הפדרל ריזרב. אמנם הכלכלה האמריקאית לא התאוששה בן-לילה, אך השוק הבין שהגרוע מכל מאחורינו – ומיד התהפך למגמה חיובית.

ב-2020, המגפה העולמית עצרה את העולם, סגרה עסקים, שיבשה שרשראות אספקה וגרמה להלם פסיכולוגי. אבל במהרה הממשלה האמריקאית יצאה למהלך פיסקלי חסר תקדים, עם צ’קים ישירים לאזרחים, תמיכה בעסקים קטנים, ושוב – ריבית אפס. השילוב הזה הביא לעליות מהירות, וכבר בקיץ 2020 השוק חזר לרמות שלפני הקריסה.

המכנה המשותף לשלושת המקרים הוא ברור: התערבות ממשלתית חדה, ריבית נמוכה או ירידה משמעותית בריבית, ונרטיב חדש שהצליח להחזיר את האמון למשקיעים.

תוך כמה זמן השוק חזר לעצמו?

למרות שלעיתים הירידות נראות כאילו אין להן סוף, המציאות היא שהשוק האמריקאי נוטה להתאושש מהר יותר ממה שנדמה. במקרים של משבר חמור כמו ב-2008, נדרשו כ-4 שנים עד שהשוק חזר לרמות שלפני המשבר. אך בשנים אחרות, כמו ב-2009 או 2020, ההתאוששות הייתה מהירה מאוד – בתוך פחות משנה או שנה וחצי.

בשנות השבעים והתחילה שנות השמונים, ההתאוששות הייתה איטית יותר, בעיקר בשל אינפלציה עיקשת ומדיניות מוניטרית שמרנית. לעומת זאת, בעידן המודרני – שבו המדיניות המוניטרית גמישה ונכונה להתערבות, ההתאוששות נעשית בדרך כלל מהירה יותר.

האם 2025 דומה למקרים הקודמים?

נכון להיום, השוק ירד ב-15.3% מתחילת השנה. קיימים מספר גורמים ללחץ הזה: האטה בצמיחה בארה״ב, אינפלציה עקשנית שטרם נבלמה לחלוטין, חוסר ודאות פוליטית לקראת בחירות בנובמבר, ותהיות האם הפדרל ריזרב יתחיל להוריד ריבית או ימשיך להישאר “נוקשה” מול האינפלציה.

אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו, הרי שהמשך הדרך תלוי פחות בירידה עצמה, ויותר בתגובה אליה. אם נראה הקלה מוניטרית, התחזקות הכלכלה האמריקאית או ירידה באינפלציה – הסיכוי להתאוששות מחודשת של השוק גובר. מנגד, אם הסנטימנט השלילי ימשיך, והכלכלה תדרדר למיתון – ייתכן שנראה המשך של הירידות, בדומה לשנים כמו 1974 או 2002.

מסקנות לעתיד – לא כל ירידה היא בהכרח סימן לבאות

המשקיע האסטרטגי צריך להבין כי שוק ההון פועל בגלים, ולמרות תנודתיות קצרת טווח, בטווח הארוך השוק נוטה לעלות. נתוני העבר מוכיחים שהזמנים בהם השוק ירד בצורה חדה – היו לעיתים קרובות גם הזדמנות השקעה יוצאת דופן. אך חשוב להבין את ההקשר: ירידה חדה אינה מבטיחה התאוששות. ההתאוששות תלויה בגורמים ריאליים – מדיניות כלכלית, אמון הציבור, מצב החברות ויכולת השוק לראות מעבר לאופק.

עבור משקיעים ארוכי טווח, הירידות של 2025 עשויות להוות “חלון הזדמנויות” – אך נדרש זהירות, פיזור תיק, והתאמה לרמת הסיכון האישית. חשוב לשאול את השאלות הנכונות: האם אני מושקע בפרופיל שמתאים לי? האם אני מגיב מתוך פחד או מתוך אסטרטגיה? האם אני משקיע עבור החודש הבא או עבור העשור הבא?

סיכום

הנתונים ההיסטוריים אינם נותנים תחזית מדויקת לעתיד, אך הם מהווים כלי עזר חשוב להבין מגמות, התנהגויות וסיכונים. בשנת 2025, כמו במקרים קודמים, המצב עשוי להתהפך לטובה – בתנאי שיתקיימו התנאים המתאימים לכך. השוק לא תמיד צפוי, אבל הוא בהחלט ניתן להבנה כאשר בוחנים אותו בפרספקטיבה של זמן.