הכנסת הברז: סגירת מצרי הורמוז והטלטלה שתזעזע את שוקי האנרגיה והפיננסים

 מהצבעה בפרלמנט לאיום על הכלכלה הגלובלית
הצבעה דרמטית בטהראן אישרה ברוב ברור חוק המורה על חסימה מיידית של מצרי הורמוז, נתיב ימי צר שאחראי לקרוב לעשרים אחוז מהיצוא הימי של נפט וגז טבעי נוזלי. ההחלטה התקבלה ברקע מתקפת-הנגד האמריקאית על מתקני הגרעין האיראניים וגל רטוריקה לוחמנית מצד משמרות המהפכה. כאשר אוניות מאה אלף טון עמוסות במיליוני חביות ממתינות מחוץ לשער המפרץ, והשווקים מחפשים עוגנים חדשים לאיזון סיכונים, העולם כולו ניצב בפני זעזוע רב-ממדי: אנרגטי, פיננסי, גאופוליטי וחברתי. השורות הבאות מנתחות איך עוצר ימי, גם אם זמני, עשוי להצית את מחירי הנפט, לשלוח גלי אינפלציה ולבודד את הבנקים המרכזיים בין אילוץ מוניטרי לבין חשש ממיתון.

סקירה כמותית – כמה נפט וגז נתקעים וכמה זה עולה?
הורמוז משנע מדי יום בערך שמונה-עשר מיליון חביות נפט גולמי ועוד קרוב לשתיים-עשרה מיליארד מטר קוב LNG, רובם מסעודיה, איחוד האמירויות, כווית, קטר ועיראק. לפי מחירי ספוט של 92 דולר לחבית ערב ההחלטה, מדובר בתזרים סחיר של יותר מ-1.6 מיליארד דולר ליום. אם המיצר נחסם לחלוטין, ההיצע העולמי מתכווץ בשיעור של כשבעה-עשר אחוזים תוך יממות ספורות. מודלים של סוכנות האנרגיה הבין-לאומית מציינים כי כל מחסור של מיליון חביות ביממה מעלה את מחיר הברנט בחמישה-שבעה דולרים. לפיכך קפיצה של שלושים עד חמישים דולר היא תרחיש בסיס, והתלקחות חמורה עשויה להשליך את מחירי הנפט מעל 140 דולר, רמות שטרם נראו מאז הזעזוע של 2008. קטר מספקת כשלושים אחוז מה-LNG לאסיה; סטייה אפילו של חמישה מיליארד מטר קוב מעלה את מחירי החוזים הרבעוניים ביפן ובקוריאה בעשרים-שלושים אחוז, ומאיימת להשבית מפעלי פטרוכימיה ותחנות כוח חורפיות בגרמניה.

איך מתמחרים אינפלציה חדשה – ריביות, אג״ח ותחזיות שוק
שוק האופציות על ברנט רושם זינוק בקניית Calls לאופק של שלושה חודשים, והעקום מגלם שאיפה מהירה מעל 120 דולר. ציפיות האינפלציה בארצות-הברית בשוק TIPS עולות ל-3.7 אחוז לשנה הקרובה, והאג״ח לשנתיים קופצות בארבעים נקודות בסיס. הפדרל ריזרב נכנס לפינה: הורדת ריבית תסכן את יציבות המחירים, הידוק נוסף יחמיר האטה שכבר נרשמה במכירות קמעונאיות. באירופה פער הספְרֶדים בין צרפת לאיטליה מתרחב, כשמשקיעים חוששים מהשפעת דלק יקר על מדינות בעלות חוב גבוה. חברות תעופה אמריקאיות יורדות בשיעור דו-ספרתי במסחר קדם פתיחה; עלות דלק מהווה עד שלושים אחוז מהוצאותיהן, וכל עלייה של עשרה דולרים לחבית גורעת חצי נקודת רווח תפעולי.

מטבעות וסחורות – אל מי בורח ההון?
הדולר מתחזק מול סל המטבעות אך האג״ח הקצרות מוחלשות, שילוב המלמד על חיפוש מקלט נזיל ולא בהכרח על אמון במדיניות מוניטרית. הזהב שובר שיאים חדשים מעל 2,500 דולר לאונקיה, והכסף עוקב עם ביקוש תעשייתי מוגבר למולקולות אנרגיה סולארית. לעומת זאת, ביטקוין נסחר כמדד סיכון טכנולוגי ומאבד גובה, בהמשך לדפוס שראינו מאז 2022. בפרספקטיבה רחבה, ין יפני מקבל זריקת מעמד-מקלט, על אף תלות יפן ביבוא אנרגיה – סימן למשקיעים שמעיזים להפנות כספים לשוק אג״ח בטוח אך בעל תשואה אפסית.

ביטוח ימי, שרשרת אספקה ועומס נמלים – מפל תוצאות B2B
פרמיות הביטוח למכלית דרך הורמוז מזנקות פי ארבעה, עד חצי מיליון דולר למסע. עלויות אלה הוֹלכות ומגולגלות למשווקי הנפט באירופה, שחוזים מספקי ארה״ב במפרץ מקסיקו אינם מספיקים לגשר מידית על הפער. בנמלי פוג׳יירה ודוחה, יותר מ-90 מכליות ממתינות לאישור מעבר, בעוד נמל רוטרדם מתכונן לצוואר בקבוק באחסון גולמי. הסחורות העולמיות אינן מסתכמות בנפט: מטען דשנים, אלומיניום ופלדה מהמפרץ עוצר, מייקר עלויות חקלאיות במערב אפריקה ועלויות בנייה בדרום-מזרח אסיה. חברות לוגיסטיקה אמריקאיות, שכבר סבלו מעיכובים בתעלה סואץ בשל החצי האדום, נדרשות כעת למסלולי עיקוף דרך כף התקווה הטובה, מה שמאריך משלוחים בשבועיים וחותך שולי רווח.

השלכות גאופוליטיות – אופ״ק, רוסיה וסין במשחק מאזן
אופ״ק-פלוס נאלצת להתמודד עם משבר משילות: סעודיה מעוניינת בייצוא שוטף, אך אינה רוצה להצטייר כמי ששוברת חזית ערבית מול איראן. קואליציה אמריקאית-אירופית דורשת ממנה לפתוח את ברזי הפקה, אך הקיבולת העודפת מצטמצמת לשלושה-ארבעה מיליון חביות. רוסיה קוצרת דיבידנד חרום: מחיר Ural מתייקר, וההנחה מול ברנט מצטמצמת מעשרים לארבעה דולרים בלבד. סין, הצרכנית הגדולה בעולם, מפעילה חוזים אסטרטגיים עם סעודיה ועיראק, אך יודעת שניתוב מעליי הורמוז דרך צינור פקיסטן או קו יבשה איראני-סיני עדיין בחיתולים תפעוליים. במקביל בייג׳ינג מפעילה וגסטי ביטחוניים להפגת מתיחות, שמא תימשך מלחמת הצללים ותרסק את מחדש את תעשיית היצוא שלה.

מפגש עם יעדי האקלים – כשהגז מתייקר, הפחם חוזר
בגרמניה, צריכת LNG לזינוק חורפי בסקטור תעשייתי כבר נמשכה מאז סיום הספקה רוסית. אם Q-Max קטריות נתקעות, חברות אנרגיה צפויות להסיר מהמדף יחידות גז ולהדליק טורבינות פחם רדומות. מעבר כזה דוחה במישרין את היעד של צמצום פליטות ב-55 אחוז עד 2030 ומעלה את מחיר הרישיונות ב-ETS האירופי. ארה״ב יכולה להשלים חלק מן המחסור דרך Freeport ו-Sabine Pass, אך תור משאבי ההנזלה תפוס חודשים קדימה. מעבר חד לפחם באסיה יחזיר את מדד ICAP לרמות שלפני COVID-19 ויעלה את טעון הריבית הירוקה לפרויקטים מתחדשים.

גורם הזמן – חלון הרזרבות האסטרטגיות
ארצות-הברית מחזיקה כ-350 מיליון חביות בנפט אסטרטגי. שחרור של מיליון חביות ליום יחפה על חלק קטן מהמחסור במשך שנה בדיוק, אך יפגע בכרית הביטחון האסטרטגית. סין מחזיקה רזרבות אף גדולות יותר, אך לא תמהר לשחררן משום שמהלך כזה יוזיל את יתרותיה רחבות-היקף. בהיעדר צינורות אלטרנטיביים ומסופי הנזלה מהירים, חלון הזמן להגעה לפיתרון דיפלומטי הוא קריטי. כל שבוע חסימה מגביר אקספוננציאלית את הסיכון למיתון גלובלי.

תרחיש קצה – עימות ימי בין ארה״ב לאיראן
ניסיון כוח ימי אמריקאי לפרוץ את המיצר מחייב פריסה מחודשת של נושאת מטוסים וצי ליווי. איראן מחזיקה בנשק נ״מ וטילים בליסטיים לטווח קצר, וכן צי סירות מתקפה ותרחישי מל״ט נפץ. תגובה כזו תייקר עוד יותר את הביטוח ותחתור תחת האמון בנתיב המסחר, תסלים את פרמיות הסיכון בשווקים המתעוררים ותדליק שיח פוליטי בארה״ב סביב תמחור דלק בבחירות הבאות.

סיכום – שיעור יקר בתלות עולמית במסדרון אחד
חסימת מצרי הורמוז אינה רק אקט צבאי אלא מבחן קיצוני לשרשראות האנרגיה, האשראי והלוגיסטיקה. עליות מחירים מידיות בנפט וגז מציתות גל אינפלציוני, מחזקות את הדולר אך מכבידות על שווקים מתעוררים ופוגעות במדדי מניות צריכה עולמיים. היעד החדש של מקבלי ההחלטות יהיה למזער נזק, בין אם באמצעות שחרור רזרבות, תיאום ימי או האצת השקעות באנרגיות חלופיות. כל עוד הפתרון לא יתגבש, המשקיעים יעמדו בין פחד ממחסור לבין חשש מהידוק מוניטרי, בתקופה שבה שווקים רעבים ליציבות ודלק זול מפעם.