עידן חדש בברקשייר – המשקיעים מתעוררים למציאות חדשה

יולי 2025. אחרי עשרות שנים שבהן וורן באפט היה הדמות המזוהה ביותר עם הצלחת ברקשייר האת’ווי, ההודעה על פרישתו של “האורקל מאומהה” מטלטלת את השוק. מאז אסיפת בעלי המניות האחרונה ב-3 במאי, בה הכריז באפט על כוונתו להעביר את השרביט, מניית ברקשייר רשמה ירידה של מעל 12% ומפגרת השנה אחרי מדד S&P 500. מי שהתרגל לראות את ברקשייר כמגדלור של יציבות וצועדת בראש הטבלה, נאלץ כעת להתמודד עם גל של חששות לגבי יכולת הניהול, תיאום הציפיות והאתגר שבהזזת המאסה האדירה של הקונגלומרט.

 ירידות, תשואות ואובדן יתרון היחס למדד

מניית B של ברקשייר האת’ווי רשמה שישה שבועות שליליים מתוך שבעת השבועות האחרונים, ומסיימת שלושה חודשים רצופים במגמת ירידה. מה-3 במאי ועד אמצע יולי צנחה המניה ביותר מ-12% – קצב ירידות גבוה לעומת הרווחיות שהציגה החברה מאז תחילת השנה. הרווח המצטבר של המניה לשנת 2025 עומד כעת על 4.5% בלבד, לעומת תשואה של 7% במדד S&P 500 – פער משמעותי לטובת המדד, שמדגיש את שינוי מגמת העדפה בשוק.

המניה חצתה לראשונה מאז 2022 מתחת לממוצע הנע ל-200 יום, וסיימה בכך רצף היסטורי של 573 ימים מעל הרמה הזו – שיא מאז הונפקו מניות B ב-1996. מבחינה טכנית, מדובר באיתות שלילי שמעלה שאלות לגבי כיוון המניה בטווח הקצר והבינוני, בפרט עבור משקיעים שמתרגלים לתשואה יציבה.

ניתוח אסטרטגי: אתגרי ההיקף, תיאום ציפיות ומבנה השקעות

במכתבו השנתי, באפט התייחס בגלוי לאתגרי הגודל: “קשה מאוד להזיז את המחט כשאתה פועל עם סכומי מזומן כה גדולים”. ואכן, ברקשייר – שמחזיקה פורטפוליו ענק של מעל 60 חברות ופעילה ביותר מ-40 תעשיות – נאלצת כיום להתמודד עם תשואות נמוכות יותר עקב פיזור, תחרות גוברת בשווקים מסורתיים וקושי אמיתי למצוא עסקאות מיזוג ורכישה (M&A) בהיקף שישפיע מהותית על התוצאות.

המודל של ברקשייר – השקעות בחברות איכותיות, החזקות לטווח ארוך, שמרנות פיננסית וניהול ריכוזי – ממשיך לעבוד, אך יתרון הגודל הופך לחיסרון בשוק תנודתי. באפט עצמו סייג: “עם תמהיל העסקים הנוכחי שלנו, ברקשייר אמורה להצליח קצת יותר מהתאגיד האמריקאי הממוצע, אבל משהו מעבר לכך הוא משאלת לב”.

השוואה למדדים: תור הזהב מאחור?

לאורך יותר מ-60 שנה, ברקשייר האת’ווי הציגה תשואה פנומנלית – 5,502,284% בין 1964 ל-2024, פי שניים מהממוצע של S&P 500. ההיסטוריה העניקה למשקיעים תחושת בטחון, שוק של ערך וניהול יציב גם ברגעי משבר. אבל בשנים האחרונות, ובעיקר אחרי 2020, התגברה התחושה כי ברקשייר מאבדת את יתרונה היחסי – בעוד מדדי הטכנולוגיה מזנקים, החברה נותרת מאחור, מוגבלת בהשקעות טכנולוגיות גדולות מחשש לסיכונים חריגים.

2025 היא השנה הראשונה זה זמן רב שבה המניה פיגרה אחרי המדד לאורך תקופה ממושכת – ומבחן האמון החדש יתמקד לא רק בביצועי הפורטפוליו, אלא בזהות המנהלים הבאים, יכולת קבלת החלטות והאם התרבות הארגונית שהקים באפט תוכל לשרוד ולהצליח גם בעידן חדש.

התנהגות המשקיעים: אמון, סנטימנט ושאלת המנהיגות

המפנה במניה אינו מקרי – עזיבתו של באפט, שנחשב ל”אבטחה” של עשרות שנים עבור שוק ההון, יצרה ואקום רגשי ואסטרטגי. משקיעים מוסדיים ופרטיים מביטים כעת בדאגה: האם תישמר המשמעת הפיננסית? האם היורשים (ובראשם גרג אבל ואחרים) יעמדו בלחץ השוק וימשיכו לנהל תיק השקעות מבוזר, עם אסטרטגיה ברורה ותשואה סולידית, או ינסו לחדש ולשנות מסורת?

הסנטימנט השלילי במניה בא לידי ביטוי לא רק במסחר אלא גם במעבר כסף לקרנות מדדיות, בייחוד לכיוון סקטור הטכנולוגיה, שנחשב כיום לדומיננטי במנועי הצמיחה של וול סטריט.

ניגודים: שמרנות פיננסית מול סיכון נמוך – האם זה מספיק?

ברקשייר אמנם נותרה גוף רווחי, סולידי ומגוון, אך בשוק שבו הצמיחה נמדדת בטכנולוגיה, פינטק ואי-קומרס – אסטרטגיית הערך והשמרנות הפיננסית כבר לא מספיקה לייצר תשואות חריגות. ההנהלה מציעה למשקיעים “מעט יותר טוב מהממוצע” – לא הבטחה רעה, אך רחוקה מהמיתוס שנבנה סביב באפט.

המשקיעים שואלים: האם הגודל והפיזור יספקו הגנה אמיתית גם בעתות משבר? או שמא יכבידו על החברה, יקטינו את התשואה ויהפכו אותה לפחות אטרקטיבית בתיק המודרני?

מבט קדימה: יציבות או סיכון של דעיכה?

המהלך הבא של ברקשייר תלוי במידה רבה באמון הציבור, יכולת היורשים להיצמד לדיסציפלינה שהנחיל באפט, ובבחירה נכונה של אפיקים חדשים להשקעה. החברה נהנית מעשרות מיליארדים במזומן, יכולת תמרון גבוהה ותיק חברות מגוון. אך עליה להוכיח שהצלחת העבר לא הייתה חד-פעמית, ושאפשר להמשיך להכות את המדד לאורך זמן – גם בלי הדמות ההיסטורית של וורן באפט.

סיכום: רגע מבחן לברקשייר – בין נוסטלגיה לאתגרי מציאות

עזיבתו של וורן באפט מסמלת סוף תקופה ותחילתו של עידן חדש לברקשייר האת’ווי. המשקיעים כבר לא מסתפקים בזיכרון התשואות, אלא מצפים להוכחה שתרבות הניהול והזהירות יכולה להתאים לעולם פיננסי משתנה. הירידה בביצועים השנה איננה בהכרח סימן לקריסה, אך היא איתות למשקיעים להיות קשובים, לפזר סיכונים ולבחון מחדש את השאלה: האם ברקשייר עדיין מסוגלת להיות מנצחת קלאסית במדד האמריקאי?