הון פרטי נכנס לתמונה היכן שמדינות חוששות

הסכם השקעה תקדימי מעמיד את קרן אפולו האמריקאית במרכז הבמה, כאשר היא מעניקה מימון של 4.5 מיליארד ליש”ט (כ-6 מיליארד דולר) לפרויקט הגרעין הבריטי Hinkley Point C. מדובר באחת מעסקאות האשראי הפרטיות הגדולות ביותר בתולדות בריטניה, והמהלך מגיע בעיצומו של משבר מימון מתמשך בפרויקט הלאומי, המיועד להיות תחנת הכוח הגרעינית הראשונה שנבנית במדינה מזה כ-30 שנה. ההסכם מסמן מגמה עולמית: קפיטל פרטי נכנס למלא את מקומם של הבנקים והמדינות, ובונה תשתיות אסטרטגיות בהיקפים שממשלות מתקשות לעמוד בהם לבדן. אפולו בוחרת להמר על עתיד האנרגיה הבריטית, ומשדרת מסר של אמון בשוק האנרגיה, במדיניות האנרגיה הגרעינית של הממלכה ובעתיד המימון הפרטי לתשתיות קריטיות באירופה.

סקירה כמותית – המספרים שמאחורי המהפכה התשתיתית

פרויקט Hinkley Point C הוא הפרויקט התשתיתי הגדול ביותר בבריטניה בעשורים האחרונים, עם עלות כוללת שמוערכת ביותר מ-40 מיליארד ליש”ט. עם השלמת שני הכורים, הצפויה כעת רק ב-2029 לאחר עיכובים מרובים, תספק התחנה חשמל נמוך-פליטות לכ-6 מיליון בתים ותהווה עוגן קריטי ליעדי האקלים והעצמאות האנרגטית של הממלכה. המימון שאפולו מספקת – בגובה 4.5 מיליארד ליש”ט, בשיעור ריבית של פחות מ-7% – מהווה חמצן פיננסי לפעילות השוטפת של EDF (חברת החשמל הצרפתית, בעלת השליטה בפרויקט), אשר מצאה עצמה מממנת לבדה את המשך הבנייה לאחר פרישת השותפה הסינית CGN בסוף 2023.

על פי דירוג האשראי של Fitch, חברת הבת הבריטית של EDF נושאת חוב של 6.7 מיליארד אירו (נכון למרץ 2025), ו-EDF מזרימה מדי חודש הון עצמי נוסף כדי לעמוד בלוחות הזמנים. ההשקעה של אפולו מוגדרת “איכותית” – עם דירוג השקעה גבוה – למרות שהיא איננה מגובה ישירות בנכסי הפרויקט, אלא מאפשרת גמישות בניהול המאזן והקצאת הכספים להשלמת הבנייה.

השינוי במפה הפיננסית – אשראי פרטי מחליף את הבנקים

מאז המשבר הפיננסי של 2008, הבנקים המסורתיים נהיו שמרנים יותר ומעדיפים להתרחק מפרויקטים עתירי סיכון או כאלה שיש בהם רגישות פוליטית וציבורית. בשוק שנשלט בעבר על ידי חוב בנקאי והנפקות אג”ח ממשלתיות, צמחה תעשיית האשראי הפרטי, וכיום היא מנהלת נכסים בהיקף של כ-1.5 טריליון דולר ברחבי העולם (על פי מורגן סטנלי). מוסדות כמו אפולו, בלאקסטון ואחרים הפכו לשחקנים מרכזיים, מגייסים הון מפנסיות, קרנות עושר ותאגידים – כל זאת כדי להציע מימון יציב ולטווח ארוך לפרויקטי תשתית, אנרגיה, דיור ומידע.

עסקת Hinkley Point C ממחישה את המעבר ממודל מימון ציבורי-בנקאי קלאסי למודל “רב שכבתי”, בו מעורבים גם חוב פרטי, הון ממשלתי והון עצמי מהשוק. הנכונות של אפולו להעמיד סכום כזה – ובתנאים שמגלמים יחס סיכון-תשואה סביר – מצביעה על אמון בפרויקט, אך גם על אמונה ביכולת התשואה של תשתיות אירופה בעשור הקרוב.

הקשר הגיאופוליטי – משבר מימון, ניתוק מסין ומפנה גרעיני אירופי

פרויקט Hinkley Point C מגלם את השינוי במערך הכוחות: לאורך הדרך סבל המיזם מדחיות, התייקרות מתמדת וביקורת ציבורית. תקציבו כמעט הוכפל, והשלמתו התרחקה עקב ברקזיט, אינפלציה, שרשראות אספקה מתוחות ורגולציה נוקשה. המפנה הגיע כשהממשל הבריטי השתלט על נתח הפרויקט מידי CGN הסינית, בעקבות חששות מפני מעורבות סינית בתשתיות קריטיות – צעד שהותיר את EDF נושאת את עיקר הנטל. ההשקעה של אפולו מהווה לפיכך לא רק מימון, אלא הבעת אמון באירופה, באנרגיה גרעינית וביכולת להשלים פרויקטים לאומיים אסטרטגיים למרות האתגרים.

ברקע, ממשלת בריטניה הנוכחית התחייבה להקים תחנות כוח גרעיניות חדשות, תוך שהיא מזהה בהן תשתית ליציבות אנרגטית ולהשגת יעדי האקלים. עם זאת, לאנרגיה גרעינית יש גם מתנגדים באירופה, וההכרעה מתקבלת במקביל לוויכוח הפוליטי הגובר סביב ביטחון לאומי, ניתוק מסין ומודלים של שותפות ציבורית-פרטית.

זווית שוק ההון – תשתיות אירופה כמוקד השקעה לעשור הקרוב

ההשקעה של אפולו היא איתות למשקיעים הגלובליים: תשתיות אירופיות – ובעיקר אנרגיה ותחבורה – הופכות לאפיק חם להשקעה פרטית. ככל שממשלות אירופה חותרות לחדש רשתות חשמל, להקים מרכזי נתונים ולהוביל את מהפכת האנרגיה הירוקה, הצורך במימון ארוך טווח עולה דרמטית. נשיא אפולו ג’ים זלטר העריך לאחרונה שהחברה עשויה להשקיע 100 מיליארד דולר בתשתיות גרמניה בעשור הקרוב – ביטוי לפוטנציאל הגלום בשוק האירופי.

בעסקה זו משתקפת התחרות הגוברת בין מנהלי אשראי פרטיים – ככל שהשוק הופך אטרקטיבי, הם מאתרים נכסים מוערכים בחסר ומוסיפים פיזור לפורטפוליו. לצד זאת, ככל שהמימון הפרטי נכנס לעומק התשתית הלאומית, מתעוררות שאלות סביב אחריות ציבורית, פיקוח ותמחור.

סיכונים ואתגרים – המבחן של שותפות ציבורית-פרטית

על אף האופטימיות, מסלול הפרויקט רצוף מהמורות: תחום הגרעין ידוע בעיכובים, חריגות תקציב ורגולציה קפדנית. מלווי חוב פרטיים – אף שהם מנוסים – אינם חסינים מהסיכונים הפוליטיים, הסביבתיים והעסקיים, והעובדה שהחוב אינו מגובה ישירות בנכסי הפרויקט מוסיפה סיכון נוסף. בהיבט רחב יותר עולה השאלה: האם מימון פרטי של תשתית לאומית הוא לטובת הציבור בטווח הארוך, או שמא יש להעדיף השקעה ממשלתית ישירה? כך או כך, ככל שמודלים משולבים יהפכו לדומיננטיים, יידרשו רגולציה חדשנית, שותפות אסטרטגית ומעקב הדוק אחר התועלת הציבורית.

השוואה אירופית – מודל חדש לפרויקטים עתירי הון

העסקה של Hinkley Point C צפויה להוות דגם לחיקוי לפרויקטים עתידיים ברחבי אירופה: ממשקים בין קפיטל פרטי לתשתית לאומית הופכים לסטנדרט, והמימון המסורתי מפנה מקום לפתרונות חדשניים יותר. במקביל, קרנות אמריקאיות, סיניות ומזרח תיכוניות נאבקות על ההובלה, כשהשאלה המרכזית היא איך ליצור איזון בין יעילות, תשואה, יציבות ציבורית ואינטרס לאומי.

סיכום – עידן האשראי הפרטי בעיצוב תשתיות אירופה

ההשקעה של אפולו ב-Hinkley Point C מסמלת לא רק מימון, אלא מהפכה של ממש בניהול ההון והבעלות על תשתיות לאומיות. עידן המימון הציבורי הבלעדי מתחלף בשותפויות מורכבות עם קפיטל פרטי חזק, שמביא עמו מקצוענות פיננסית, גמישות ורוח יזמית. עבור בריטניה – זו אבן דרך בדרך לעצמאות אנרגטית ולמעמד מוביל בשוק האנרגיה הירוקה. עבור אירופה כולה – זהו סימן ברור לכך שהעתיד של תשתיות יבשתיות ייכתב על ידי השקעות ענק פרטיות, בשילוב חדשנות, פיקוח ציבורי ואיזון בין יעדים לאומיים לשיקולי רווח.